Liegin

-2-

הוא ישן, זה יהיה בסדר לנצל את זה? לא אסור לי. אבל הוא ישן חזק. לא לא לא פארק ג׳ימין אתה לא בן אדם כזה, ״ג׳ימין~״ גנח שוב קוקי והצמיד את גופי אליו, ״ג׳ון ג׳ונגקוק בבקשה תתעורר״ לחשתי לעברו, לא באמת רוצה שהוא יתעורר, רוצה להישאר ככה בין זרועותיו החסונות, אנשים תמיד חושבים שאני קטן מימנו, רק בגלל שהוא גבוה יותר ורחב יותר לא אומר שהוא גדול בגיל, מרגיז. הצמדתי את ראשי לחזה שלו, הריח שלך, המגע של גופך, אני רוצה להיות איתך.

״הוא לא מתעורר״ אמרתי בלחיים סמוקות כשחזרתי לסלון, ״גימיני נגעת לו בחזה?״ שאל ג׳ין בזמן שערבב את האורז ״מ..מה? לא!״ עניתי במהירות ״נו אתה יודע שזו הדרך היחידה להעיר אותו״ אמר ג׳ין שוב והרים לעברי את הכף של האורז ״הוא ירביץ לכולנו אם לא תעיר אותו״ אמר ג׳ין בקול מיואש וחזר לערבב את האורז, ״טוב״ אמרתי וחזרתי לשם, ״הו~ זה ג׳ימיני היונג״ הוא אמר כשנכנסתי לחדרו, ״אתה ער, יופי״ מסוקרן לדעת אם הוא מודע למה שהלך כאן לפני כמה רגעים, ״קוקי על מה חלמת?״ שאלתי כשנכנסתי לחדרו מתיישב על הכיסא מחשב שלו, ״למה?״ שאל קוקי פתאום בטון קצת מוזר ״כי אמרת את השם שלי 3 פעמים בערך ו..״ אמרתי ״כלום סתם חלמתי שאני רודף אחריך״ ענה קוקי במהירות עם מבט לחוץ, ״שאתה רודף אחרי?״ שאלתי לא מבין, ״לא משנה היונג אני חייב ללכת לחדר כושר נדבר מאוחר יותר״ אמר קוקי ויצא במהירות מחדרו. איזה ילד מוזר.

״הו~קוקי יש לך את המשקה בריאות שלך במקרר תקח אותו לפני שאתה יוצא״ אמר ג׳ין ״תודה היונג״ קרא קוקי בתוגבה לקח את המשקה ויצא מהבית. ״ג׳ימיני~״ קרא ג׳ין היונג ״תודה״ הוסיף. ״אל תודה לי תאכיל אותי״ אמרתי בהתרגשות שראיתי שהארוחת בוקר עוד שנייה מוכנה. ג׳ין היונג יודע לבשל מדהים, הוא לפעמים מנסה עלינו דברים אבל אנחנו סולחים לו כי זה יוצא ממש טעים. ״ואו היונג מה שמת בזה?״ שאלתי מסוקרן מהטעם המתוק, ״הוספתי קצת סוכר כי אני יודע שאתה אוהב מתוק״ אמר ג׳ין וחייך את החיוך העדין שלו, ״אין עליך היונג אתה הכי טוב״ אמרתי בעליזות לעברו.

השעה הייתה 4 בצהריים זאת בדיוק השעה שאנחנו תמיד מתארגנים ויוצאים לחזרות שוב, ״טאהיונג אתה בא?״ שאל קוקי ״כן, כן״ אמר בזמן שהוא נכנס לאוטו, תמיד ידעתי שיש לקוקי רגש מיוחד לטאהיונג הם הסתדרו כל כך טוב ביחד עוד כשהיינו בהכשרה שלנו, הם תמיד צחקו ביחד וישנו ביחד, למרות שאני וקוקי גדלנו ביחד הקשר שלו עם טאהיונג היה שונה. לפעמים אפילו הרגשתי שזה לא סתם חברות טובה שאולי יש מעבר, אבל אני לא מסוגל לשאול אותו את זה, איך אני אשאל, מה אם הוא יגיד לי כן? אייש אהבה זה דבר מסובך!

הגענו לחדר חזרות, כמו בכל יום מתאמנים אבל היום הייתה אווירה שונה קצת, קוקי היה מרוחק מתמיד, הוא אפילו נמנע מלדבר איתי שלא לדבר על להיסתכל עלי, ״מישהו רוצה מים?״ שאלתי כשהחלטתי לצאת לחנות נוחות הקרובה, ״לא תודה״ ענו כולם, כשיצאתי מהחנות נוחות קוקי נכנס אחרי, ״הו ג׳ונגקוק למה לא שלחת הודעה שאתה רוצה משהו אני כבר כאן״ אמרתי כשקלטתי אותו ״אני בסדר אני אקנה לבד״ זאת הייתה התשובה שלו.

נכנסתי לחדר חזרות לפני קוקי, הבנתי שהוא רוצה להתרחק אחרי הכל אני מכיר אותו כל כך הרבה שנים, ״הו טוב שבאתם שרים House of cards עכשיו״ אמר ג׳ין ״אוקי״ עניתי אני אוהב לשיר את השיר הזה, נעמדנו כולנו וקוקי התחיל לשיר, מיד אחריו טאהיונג, ואז אני, מחכה בסבלנות לקטעים שלי ונהנה מכל רגע, שולח מבט לעבר קוקי, המבטים שלנו הרגע נפגשו? המבטים שלנו הרגע נפגשו! ״עכשיו, מול עיניי, הכל בלעדייך חשוך ואפל״ שרנו ביחד בזמן שהמבט שלו חודר לתוך נשמתי, מרגיש כאילו המילים שלו מכוונות אלי, ״אני אומר את זה כמו הרגל״ הוא המשיך ועצם את עיניו, ראשו עדיין מופנה אלי, ״בסופו של דבר אנחנו לא יכולים לעשות זאת״ הצטרפתי אליו והוא פתח את עיניו מסתכל עלי שוב עם מבט כואב ״למרות זאת אני עדיין מקווה״ הוא המשיך לשיר ולהסתכל עלי ״כל עוד אני איתך בסופו של דבר, אני בסדר״ המשכתי.

״ואו~״ אמרו יונגי הוסוק ונאמג׳ון ביחד ״מה זה היה?״ הם אמרו שוב ״בחיים לא שרתם ככה טוב את השיר, זה היה מלא רגש״ אמר הוסוק ״ג׳ונגקוק וואה~~ ג׳ימינה וואה~~״ הוסיף ומחא כפיים בהתרגשות. ״אני צריך אוויר״ אמרתי, הלב שלי דפק במהירות, הלחיים שלי בערו, ״ג׳ימין הכל בסדר?״ שאל נאמג׳ון אתה נראה לא טוב, ״שוב?״ אמר יונגי ״תחזור מהר אבל״ הוסיף ״אני בסדר סתם חם כאן קצת, אני אחזור מהר״ אמרתי לשניהם ויצאתי החוצה במהירות, ״אייש~״ אמרתי כשהייתי בחוץ, זה רק שיר, זה רק שיר, חזרתי ואמרתי לעצמי בזמן שניסיתי להרגיע את הלב שלי, שפעם כמו משוגע. ״אייש בבקשה תירגע, זה רק שיר״ אמרתי לעצמי. למה חם כל כך חשבתי לעצמי וניפנפתי עם ידי על פני, מנסה להוריד את האדמומיות שיש לי בלחיים.

חוזר לחדר חזרות, אחרי שנרגעתי קצת, בדיוק ניגמר סאייפר 4. ״טוב אז עכשיו בעיקרון יש סרטון ואנחנו מחליפים בגדים כל אחד לסולו שלו, הסולו הראשון הוא של ג׳ונגקוק, קדימה קוקי.״ אמר נאמג׳ון וקוקי התקדם למרכז חדר החזרות, השפלתי את מבטי משחק עם האצבעות שלי, אני צריך להפסיק להתרגש ככה, אני חייב להפסיק לחשוב על דברים שהם לא, חשבתי לעצמי. ושוב הגיע תורי לשיר, השתדלתי לא לחשוב על המשמעות של המילים ועל מה שהם מסמלים בשבילי.

״שוב״ קרא נאמג׳ון כשסיימתי את השיר סולו שלי ״מה?״ אמרתי מתנשף ״תעשה את זה שוב!״ הוא אמר ״היונג? למה?״ שאלתי מופתע ״זה לא היה טוב?״ שאלתי שוב ״האמת ג׳ימיני המבט שלך היה מרוחק כזה כאילו לא היית כאן וזה ניראה כאילו פשוט שרת ולא התכוונת לזה כמו פעמים קודמות״ אמר הוסוק ״זה רק חזרה״ אמרתי והשפלתי את מבטי ״פשוט תעשה את זה שוב״ אמר נאמג׳ון ״אוקי״ אמרתי ונעמדתי במרכז החדר חזרות מרגיש איך הדמעות חונקות לי את הגרון, אני חייב לעשות את זה כמו שצריך, ״ג׳ימיני היונג פייטינג״ שמעתי בדימיוני את הקול הילדותי שלו לוחש לי, מסתכל עליו מהמראה, אפשר שמישהו יקח מימני את הרגש הזה, שולח את הידיים הצידה ומרגיש איך הדמעות עולות לעיניי וזולגות עלי לחיי.

סיימתי את הסולו שלי, מתנשף עם לחיים אדומות ועיניים רטובות מדמעות, ״תודה״ אמר נאמג׳ון וטאהיונג הלך למרכז החדר חזרות מתחיל בשיר סולו שלו. מנגב את הזיעה מפני וגם את עיניי, מנסה להסתיר את העובדה שבכיתי הרגע, ״ג׳ימינה״ קרא לעברי ג׳ין היונג ״אה היונג״ עניתי כשכיסיתי את פני עם המגבת מנסה להסתיר את הדמעות, ״אתה בוכה״ הוא אמר והדמעות זלגו יותר עכשיו, לא עשיתי עם ראשי, ״אז למה אתה לא מסתכל עלי?״ שאל ג׳ין, ״ה..היונג״ אמרתי עם קול רועד.

״אתה עד כדי כך אוהב אותו?״ שאל ג׳ין.