" אני בבית!! " צעקתי למי יודע מי לאחר שנכנסתי אל ביתי הריק והשקט, לדבר שאני התרגלתי אליו לאחר שאח שלי מאט חזר לאנגליה בשביל הלימודים שלו, מתי שהוא היה פה היה עוד חיים, לא היה שקט כמו בית קברות.
סגרתי את הדלת הראשי בבעיטה, ונעלתי את הדלת, הנחתי את התיק שלי על הספה , והלכתי אל המטבח לכיוון המקרר בשביל למצוא לי משהו לשתות.
איתרתי את מיץ התפוזים האהובים עליי, ולגמתי במהירות , עבר עליי הרבה היום , אני לא מאמינה שנייל לומד איתי, וחיוך עלה על פניי.
נזכרתי לאחר כמה שניות שבגללו אני עושה את העבודה המסריחה הזואת בביולוגיה , עוד על מחזור ועם בן !! והחיוך החל לרדת במהירות מפניי.
אוח, אין לי כוח אליו חשבתי לעצמי בזמן שעליתי את המדרגות ,השעה 16:00 יש לי עוד שלוש שעות עד שהבלונדיני בא , לפחות שאני אנמנם לי עד הוא יבוא, נכנסתי אל חדרי התעלמתי מכל הבגדים המפוזרים על הרצפה , הספרים שגלשו מהסיפרייה , לא היה לי כוח לסדר או להרים שום דבר, הייתי עייפה מאוד..
חלצתי את נעליי , הורדתי את החולצה ואת המכנסיים ונכנסתי מתחת לשמיכה , והתכרבלתי.הרגשתי את עפעפיי נעצמות , ושקעתי בשינה.
התעוררתי בעייפות בעקבות דפיקות רמות בדלת הבית. " אמא תפתחי את הדלת !!" צעקתי , אבל הבנתי שיש לה מפתח משלה והיא יכולה לפתוח את הדלת לבד,
'מי זה יכול להיות?' הרהרתי לעצמי
קמתי מהמיטה בחוסר חשק , עיניי עדיין לא פקוחות והראש שלי עובד חלקי,ירדתי את המדרגות בנדנודים כאילו אני שיכורה.
נשמע עוד צלצול רועם בדלת. הצצתי בשעון, 7 בערב . ממתי אמא באה בשעות כאלה, יותר מדי מוקדם.
"רגע רגע, אני באה " אמרתי בקול מנומנם לאחר שהיה עוד סבב של צילצולים ודפיקות".
פתחתי את הדלת, ולעיניי התגלו נייל שנראה בוהה במשהו בזמן שהוא נושך את השפה התחתונה שלו, מה הוא עושה כאן ?
נקודת המבט של נייל:
התקדמתי אל הבית של אמבר המעצבנת , היא לא כמו שאני חשבתי שהיא. אני ראיתי ילדה אחרת מלפני חצי שנה, היא הייתה ילדה יותר חמודה,נחמדה,לא צינית, ולא מה שהיא היום, אבל אני לא הכרתי אותה כל כך , והיא עדיין לא יוצאת לי מהראש.
התקדמתי אל הדלת הראשית שלה , וצלצלתי בפעמון אין קול ואין עונה .
העפתי מבט לשעון שעל זרועי השעה 19:00 למה היא לא פותחת את הדלת, בטח היא ישנה. אז נעיר אותה חשבתי לעצמי וחייכתי חיוך צדדי.
דפקתי דפיקות רמות על הדלת .
"רגע רגע, אני באה " אמבר אמרה בקול מנומנם לאחר עוד סבב של צילצולים ודפיקות מהצד שלי.