מחשבותיו של הלב

ללקט שיברי מילים זו הדרך הפשוטה ביותר לנקות את השכל.
כשהכל שם למעלה נקי, אני פועל חזק מידי.
אני שומע דלת נפתחת, מאחוריה בחורה דקיקה שליבה הולם בחבטות עזות בבית החזה. מנסה לברוח מהפחד.
המילים שלפני כן הלב הזה ספג משחירות את כל מה שבפנים.
היא רואה אבל לא באמת.
היא שומעת אבל לא באמת.
היא מחייגת את המספר שאמור להציל אותו אבל לא באמת.
מתי היא נפלה מהרגליים? מתי ידיה אחזו בבגדיו? מתי הכל סביבה החשיך כול כך? שמישהו ידליק...את..
***
על במת האולם הוא זהר הכי הרבה.
הניצוץ הפראי בעיניו היה הכישוף שלו, קולו היה כוח שאין שני לו, חיוכו היה כמטבע על חוט שהיפנט את כל המביט.
הוא היה מכשף, בדרגת מאסטר בוודאות.
אחרת איך היתכן שכישף מליוני לבבות ואני ביניהם להאמין שהוא לא כרת ברית עם ההוא, והסוף אינו עורב לו בפינה.
***
כל הצבעים בעולם עטפו את גופו ונשאו אותו מעלה.
כמו חייל המסווה עצמו בין השיחים בגווניו השונים של הירוק, עטף עצמו הוא בגווניו השונים של המוות.
***
אל תאזינו למחשבותיו של הלב.
השכל שלו נקי מליקוט שברי מילים.
אובדן.
טרגדיה.
כאב.
התאבד.
דום.
מכתב.
אולי כדאי שאפסיק פן גם שלכם ילקט את הנ"ל.
כשליבכם יהגה מחשבות, אל תאזינו.
***
אין לתאר את הקושי בו שרוי לב האדם אם שלח יד בנפשו.
הגוף שכולו מלא ברצון לשרוד, שנלחם ונשרט בדרך לא קרויה בעולם הזה, הוא שהרים את היד ולקח את הנפש.
שום מילה בעולם לא תהיה עדה מספיק טובה לתאר את כל הכאב והסבל.
השופט נענש,
העורך דין מושחת.
***
אני קורא אליכם לפרוק כאן את כאבכם. הרגישו חופשי לשתף את מחשבותיו של ליבכם.
שום לב לא ישפוט פה,
לא אני.