עוד אחד מהלילות הרבים שהפכו לשגרה, לילות בהם הראש מתמלא במחשבות המתרוצצות וגוזלות ממני את כוחי.
ובכל לילה כזה ידיי הופכות חלקלקות יותר ויותר, ואני מתחילה לפחד, לפחד לאבד אחיזה.
ואז אתה בא. בא ומהדק את ידך על ידי. ככל שאני מרפה יותר, כך אתה מוודא שאשאר איתנה.
בלי מילים.
בלי לעשות כמעט דבר.
אתה האחיזה שלי
YOU ARE READING
בשבילי
ChickLitאני מבינה עכשיו שאני לא חייבת לאף אחד שום דבר. אז שיכעסו וידברו ויחשבו וירחמו, אני מפסיקה לדאוג לאנשים על חשבון הדאגה לעצמי. אני לא כותבת את זה כדי שתדעו, כדי שתבינו, כדי שתזדהו. אלא בשבילי. מעין המשך לסיפור ״דמעות, סיגריות, עצים והטרדה מינית״, שמ...
