ללא גלוטן שלי,
אתה הנפש התאומה שלי. ואם אני לא הייתי אני, אלא צופה מהצד, הייתי מגחכת על משפט כזה, אבל ככה אני מרגישה.
כל פעם שאנחנו לא ביחד הלב שלי פועם מהר כשאני מתלבטת אם לשלוח הודעה... החיוך שלי מיד מופיע כשאתה שולח "בוקר טוב", או "איך היה במבחן?".
הבעיה שאתה רגיש לכולם, ולא רק אלי... וזה מבלבל אותי לחשוב האם אתה באמת אוהב אותי כמו שאתה אומר, או שאתה מעריך אותי... קשה לי עם התחושה שאתה אומר שאני חידה שאתה מרגיש צורך לפתור כי זה אומר שכל פעם אני צריכה להמציא את עצמי מחדש וזה קשה לי.
אבל גם אתה אומר שזה קשר מיוחד, פשוט הייתי רוצה שתגיד את זה יותר ושיהיו עוד רגעים כמו במגדל אור בגן שעשועים... אוהבת אותך,
ללא גלוטן שלי ...
