פרק 2
רוורס-פינוקיו חונקת אותי למוות
באותו הלילה, זו הייתה הפעם הראשונה כבר כמעט שנה שלא חלמתי על המוות של אבא שלי.
במקום לחזור לאותו חדר מדרגות, מצאתי את עצמי עומד באמצע יער סבוך ומושלג. בין צמרות העצים הצפופים בקושי ניתן היה לראות את השמיים, שהיו חסרי ירח ומכוסים בעננים כהים. לא הבנתי מאיפה הגיע האור עד שהסתכלתי לאחור.
לפחות תריסר בנות השתופפו בשיחים, לבושות במעילי סקי כסופים ומגפיים שחורות. בידיהן היו נשקים שזהרו באור קלוש והאירו על שמיכת השלג העבה שכיסתה את הכל. לרובן היו קשתות מכסף ואשפות חצים על גבן, בעוד השאר הניפו חרבות או סכינים מארד בוהק. דממה כבדה מילאה את החלל ואפילו האוויר שנשמתי הרגיש דחוס וסמיך. בהתחלה חשבתי שהן מסתתרות, אבל המבטים הרצחניים על פניהן היו כל כך מפחידים שהבנתי שזה לא מסתור - זה מארב.
הנערה הקרובה אלי הייתה היחידה שעטתה לראשה נזר כסוף, אשר בלט על רקע שיערה השחור והקצוץ. היא לבשה ג'ינס שחור וקרוע מעוטר בשרשראות, וצמידים רבים קישטו את ידיה.
משהו השמיע רעש מעבר לעצים. כל הבנות נדרכו. הנערה הקישה על צמיד שהיה על ידה, וזה החל לשנות צורה עד שנהפך למגן מארד ועליו ראש של אישה. בזכות סיפוריו של אבי, זיהיתי את הראש עם השיער העשוי נחשים. מדוזה. הפרצוף על המגן מילא אותי בפחד כה פתאומי שכשלתי אחורה--
ענף התנפץ תחת רגליי.
הנערה פנתה אלי בחדות. האור מהמגן חשף את פניה המנומשים. עיניה התמקדו בי, צבען כחול ומחשמל, מוקפות בעיפרון שחור. כשראתה אותי, היא קיללה בזעם, ולפני שיכולתי לזוז היא לפתה את זרועי בחוזקה וגררה אותי לנקודה מאחורי שאר הבנות. "מה אתה עושה כאן?" היא לחשה, כועסת. "אתה הורס הכל!"
"את מכאיבה לי," נאנקתי. זה הרגיש כאילו מתחיל להיווצר לי נמק ביד.
"פשוט תקרא לי, אוקיי?" צעקות ורעשים של קרב החלו מאחורינו. ניסיתי להסתובב לראות מה קורה, אבל הנערה תפסה את הזרוע השנייה שלי בקוצר רוח והרימה את קולה. "כשתצטרך אותנו - ואתה תצטרך אותנו - איריס תעזור לך. פשוט תגיד את השם שלי."
האחיזה שלה התחזקה לרמה שהייתי בטוח שיישארו סימנים. ניסיתי להשתחרר, אך ללא הצלחה. "גברת, אני לא יודע על מה את מדברת," סיננתי.
"תבטיח לי!" כשהמשכתי להיאבק באחיזתה במקום לענות, היא ניערה אותי בפראות. "תגיד את השם שלי, אתה חייב!"
"אני אפילו לא יודע איך קוראים לך," התחננתי.
הסתכלתי למטה על הידיים שלה. באימה, גיליתי שהן הפכו לענפים. עקבתי אחריהן במבטי וראיתי שאלו התחברו לגוף שלה, שהפך גם הוא לגזע של עץ אורן. פניה, עכשיו מחושפשות וקשיחות, היו קפואות באמצע צעקה שקטה, עיניים ופה פעורים לרווחה. בעודי צופה, משותק ומזועזע, מחטים צהובות וחולות החלו לצאת מהפה ומהעיניים שלה. הן נפלו לרצפת היער ונוספות המשיכו לצאת אחריהן, נערמות על הקודמות מסביב לרגליי.
YOU ARE READING
{1} מייקל אנדרוס וחגורת הניצחון
Fanfictionהכל התחיל כמו עוד יום רגיל בשביל מייקל אנדרוס, אבל כל העולם שלו נטה על צידו אחרי שצוטט לשיחה בין המורה שלו להיסטוריה ואדם בלתי נראה. כפי שמתברר, המורה של מייקל אוכל ילדים לארוחת בוקר, מלך שמת מזמן מנסה לחטוף אותו, ומשהו מאוד חשוב נגנב - ואז נאבד. ל...
