בוקר! , בוקר הוא כמו התחלה חדשה.. טוב.. בוקר אמור להיות כמו התחלה חדשה אבל אף אחד לא יכול למחוק את מה שקרה בעבר. כמו מה שקרה לי ולדארקלייט אתמול....
כאשר אני ודארקלייט התקרבנו הרגשתי שזה עומד לקראות הנשיקה שחלמתי עלייה ואז... פתאום שמעתי את דארקלייט צועק תזהרי!....ופתאום היה פשוט שקט מחריש אוזניים כאלו העולם לרגע נעצר, דארק דחף אותי ושמעתי רעש של חישמול.
פחדתי שהוא נפגע ממשהו, קראתי לו אבל לא הייתה שום תשובה, אז התחלתי לרוץ לכוונו בלי לחשוב. בדרך מישהו תפס אותי לא ידעתי מי אז צעקתי תוך כדי בכי "די תעזוב אותי די!" שמעתי אותו עונה.
"דיי תרגעי תנשמי זאת אני לירי" נשעמתי עמוק, והיא אמרה "מה את עושה פה מה קרה ?!"
לא היה לי כוח לענות לה, אז אמרתי לה "עזבי עכשיו את זה רק תגידי לי מה עם דארקלייט, מה קרה לו ? אני חייבת לדעת!".
היא ראתה שאני רצינית, אז היא אמרה לי "דאקלייט נפגע מקילשון שחישמל אותו".
חשבתי תוך כדי שהיא משכה אותי לאן שהוא, פעם ראשונה שלא היה לי אכפת לאן לוקחים אותי. נראלי אפילו שאין לי מושג למה אבל זה היה אמור לפגוע בי.
"אוקי כולם פה לוסי ,קלואי ,מלודי ואני" לירי אמרה. "מה למה ?" שאלתי.
"כי אולי נפגעת אז אנחנו עכשיו לוקחים אותך עם צוות המרפאה לבדוק מה קרה לך ולדארק לייט" היא אמרה.
"אוקי בסדר" עניתי, לא היה לי כבר כוח להילחם הייתי ממש עייפה ומוטפשת.
לא האמנתי החלום שלי הפך לסיוט!...
לקחו אותי למרפאה, לוסי ומלודי באו איתי "למה בכלל היית שם? ועוד עם שטן ?!" "הלכתי לאיבוד בדרך לשרותים והגעתי לשם בטעות" אמרתי להן. כמובן שלוסי ומלודי לא האמינו לי הרגשתי את זה אבל הם לא אמרו כלום.
כאשר הגענו לשם הרופאה של המלאכים הגיעה ואמרה אחרי שבדקה אותי "יש לך מזל לא נפגעת ממש חוץ מנקע ברגל את לא תוכלי לעוף כמו תמיד וכדי שתשתמשי בקביים האלה לשבוע ונראה אך הרגל תהיה." "אוקי" אמרתי
והיא יצאה, יצאתי והתחלתי ללמוד ללכת עם הקביים האלה חיפשתי את החדר של דארקלייט וזה היה יותר קשה כי אני פחות מרגישה לאן אני הולכת עם הקביים אחרי איזה עשר דקות התחלתי לשמוע אנשים מדברי הקשבתי וזה היה החדר של דארקלייט שמעתי את הרופא שלו אומר "אוקי לפי הבדיקות שעשינו נפגעתה באופן בנוני"
אז חשבתי לעצמי יופי אז הוא כנראה התעורר יופי הרופא אמר גם "אתה עדין צריך לנוח אסור לך ללכת ותהיה צריך להשאר פה לפחות יומיים" דארקלייט ענה לו "ואפשר לדעת אולי למה העין הימנית שלי חבושה ,ואני לא מתכוון להישאר פה יומים בלי לעשות כלום."
הרופא אמר לו "העין שלך חבושה כי כל העין שלך דיממה, אנחנו מקווים שהיה לך רק צלקת מה שבטוח אבל שתוכל לראות לא שאר עיוור בעין הזאת אז כדי שתאיר את התחבושת, היא תעזור שהיה לך יותר סיכוים להבריא. הא ועם תקשיב לכל מה שאנחנו אומרים לך לעשות ככה תשתחרר יותר מהר." "טוב שהיה" הוא אמר.
והרופא הלך ,אני הייתי בהלם מה יכול להיות שהוא היה עיוור בגללי?! רציתי ללכת עליו אבל לא היה לי אומץ פחדתי. הלכתי לחדר שלי ולירי נכנסה היא שאלה "מה קורה? את בסדר?" אמרתי "לא יודעת". בלי שמתי לב, היא כבר ידעה מה קרה לי עם הרגל אז אני די בטוחה שהיא שמה לב שאני מבואסת. "מה קרה ? זה קשור לדאקלייט ?" היא שאלה אמרתי "כן...אה לא!!" היא אמרה "אני יודעת בדיוק מה קרה אני מזה מצבים כאלה ישר לכי עליו ואל תדאגי אני לא יגיד כלום." "באמת?!" הייתי מופתעת "אני יסביר לך אחר כך, לכי.." היא אמרה.
הלכתי, ועמדתי ליד החדר לא היה לי אומץ אז נשענתי על הקיר ולאט התיישבתי. התחלתי לבכות, אני לא האמנתי למה הכנסתי את עצמי אז ממש לא מתאים לי... ואז פתאום הרגשתי משהו יתישב לידי הזזתי את היד ונגעתי לו ברגל שאלתי "מי זה ?" עם דמעות בעניים שניסיתי לנגב. הוא הניח את היד שלו על הלכי שלי וניגב לי את הדמעות וישר הבנתי שזה דאקלייט. אמרתי "דארקלייט?" והוא ענה "לא זה דארק כבר שחכת ?!" צחקתי ואמרתי "הא נכון דארק." התביישתי הוא ראה אותי בוכה נו באמת למה אני לא חושבת על דברים לפני שאני עושה!?. "אך את מרגישה?" הוא שאל "בסדר אך אתה?, אתה זה שבאמת חטף לא אני." "אני בסדר רק העין שלי זה לא דבר ממש רציני וגם לא ממש כואב ,אני רק שמח שאת לפחות בסדר." הסמכתי ואמרתי "כן הצלחתה להגן אלי, אבל מה קרה בעין שלך?" שאלתי אותו אפילו שאני כבר יודעת. "את יכולה לבדוק בעצמך" הוא לקח את היד שלי ושם אותה על העין שלו, העין שלו הייתה במצב קשה בדיוק כמו שחשבתי הייתה לו תחבושת גדולה על העין. אמרתי לו "אתה קורא לזה מצב סבבה ?! זה מצב קשה!. " "אל תדאגי לי אני היה בסדר." התחלנו להתקרב שמתי את הראש שלי אליו הכתף שלו, ואז נזכרתי במה שקרה אז אמרתי לו "תראה מה קרה בגלל זה שהתקרבנו אני לא רוצה שזה יקרה שוב, אז כנראה בגלל זה אסור לשטנים ומלאכים להתקרב." נעמדתי וחיפשתי איפה הקביים ,הוא תפס לי את היד ואמר "אני לא חושב שזה בגלל שנפגשנו ואני יטפל במי שעשה את זה." הוא נתן לי את הקביים והתחלתי ללכת הוא תפס לי את היד ואמר "אולי לשטנים ומלאכים ואסור להתקרב אבל רק שתדעי אני תמיד פה בשבילך, אוקי?" לא עניתי לו והלכתי לכיוון החדר שלי עד כמה שאני זוכרת בדרך משהו תפס אותי צעקתי דיי תעזבו אותי כבר הוא אמר "סאנשאיין מה קרה? זה אני לואיס." "לואיס? מה אתה עושה פה?" שאלתי "שמעתי שנפגעת אז באתי לראות מה איתך, ולפי מה שאני רואה את לא מרגישה ממש טוב נכון?" "כן קשה שלי הכל מסובך פה מכל הבחינות." "אני ידעתי שלא ילך לך קל עם את רוצה את יכולה לבוא לבית עד שתבריאי" הוא אמר "אני יחשוב ויגיד לך טוב?" "כן בטח אני יהיה בחדר מורים תגידי לי עד סוף היום מה את רוצה לעשות." עניתי לו "אוקי אין בעיה, תודה לואיס" "אין בעיה סאנשאיין" והוא הלך.
אני כבר חושבת מה לעשות יותר משעתים. ואז לוסי נכנסה וחדר כן לפחות אני כבר יצאתי מהמרפאה. "סאני שמעתי שיכולה לחזור לבית עד שתבריאי, זה נכון?" היא שאלה. עניתי לה "כן נכון אבל אני לא יודעת עם כדי." "תלכי ככה גם תנוחי מכל מה שקרה." "אוקי" אמרתי לה והלכתי לומר ללואיס.
אחרי שבוע חזרתי , נכנסתי לבית הספר ומה ששמעתי לא האמנתי, הלכתי רק לשבוע וכל כך הרבה השתנה ?!.
YOU ARE READING
שטנים נגד מלאכים
Fantasyסיפור זה מסופר על תינוקת אשר כושפה על ידי שטן שגרם לה להתעוור והרג את הוריה היא מנסה למצוא את דרכה בעזרת חבריה המלאכיות ובעזרת עוד כמה אנשים לא צפוים
