הכוח שלי הוא כוח שיכול להיות מושלם אפשר לא לאהוב אותו בכלל ואפשר מאוד לאהוב אותו, אני אישית לא אוהבת אבל גם לא שונאת אותו, הוא עוזר לי בהמון דברים רק שלפעמים היה לי עדיף לא לדעת דברים.
זה תלוי איזה אדם אתה אבל אני לא חושבת שכל אחד יסתדר איתו.
החלטתי לנסות ולחזור ולחקור יותר בכדי לקבל יותר ידע כמו בלאקריין, אז הלכתי לדבר איתו.
"היי מה קורה בלאקריין?"
"בסדר מה איתך?"
"הכל טוב. אממ תגיד יש מצב ואתה עוזר לי להבין יותר על עצמי? נמאס לי לא לדעת מאיפה הגעתי ומה עם המשפחה שלי, אני לא רוצה לחיות בחוסר ידיעה יותר. אני רוצה להיות יותר דומה לך, אתה יודע הכל וחוקר הכל ואני אפילו לא יודעת על עצמי הרבה אולי אני עיוורת אבל אני לא טיפשה."
"כן אין בעיה נלך ביחד היום אני יעזור לך רק צריך את האישור של המנהל ונצא." בלאקריין אמר והלכנו לשאול.
כמובן שבהתחלה הוא סירב אבל בסופו של דבר הוא לא יכל להתנגד כי אני ידעתי בדיוק מה הוא חושב והשתמשתי בזה. ערמומי, אבל שווה את זה. אז התארגנו ויצאנו.
הלכנו לספריה וניסינו להבין מאיפה הגעתי, רשמנו את השם של אמא שלי שהייתה עד כמה שאני יודעת מלאכית, ועל אבא שלי אני לא יודעת כלום.
אני ידעתי שקוראים לאמא שלי מלני אז השתמשנו במידע הזה ודרך השם שלה ניסינו לגלות עוד מידע.
חיפוש היה קשה, למצוא מידע היה קשה כי לא יודענו יותר מדי דברים אך בסופו של דבר בעזרת קצת המידע שהיה לנו כיוון אותנו לשני מקומות. לממלכה שקוראים לה מאיריס
והמקום השני היה כדור הארץ.
אני לא יודעת למה לכדור הארץ אבל זה כיוון אותנו לארץ שקוראים איטליה ולעיר סיינה.
בלאקריין אמר שלדעתו אנחנו צריכים לנסוע קודם כל לממלכה מאיריס, גם מכיוון שיש לו מידע על המקום. וגם זה יותר קרוב ויותר מוכר.
אז סיכמנו שניסע קודם למאיריס.
הנסיעה למאיריס הייתה כשעה הייתי לחוצה רציתי כל כך לראות (עד כמה שאפשר אפילו שאני לא יכולה) איפה נולדתי ועד כמה שהספקתי אפילו איפה שבערך הפסקתי לגדול.
כאשר הגענו היתה סביבי תחושה של אפלה קשה. מין ריח של מוות, החזקתי חזק ביד של בלאקריין והתחלנו ללכת. בלאקריין לא אמר מילה וזה שבלקריין לא מתאר לי את הסביבה כמו שלרוב הוא עושה הדאיגה אותי, מה הוא לא רוצה שאני ידע.
נו ריין מה אתה רואה ? שאלתי אותו
אממ סביבה מגעילה בעיקר אין פה נפש חייה מקום נטוש בקיצור. הוא ענה
ידעתי שהוא לא מספר לי משהו אבל אני יודעת שבסופו של דבר אני אגלה אז עזבתי את זה.
הגענו לכניסה של הארמון עמדנו מלפנים וריין התחיל לתאר לי , הוא תיאר לי טירה גדולה לבנה אך היא מלוכלכלת דלת מפוארת אבל לא יותר מדי, כניסה מרשימה אבל במידה. רואים שהשליט שהיה פה היה טוב לאנשים שלו.
נכנסנו וריח המוות התחזק והתחלנו ללכת במסדרון
ריין המשיך לתאר, לכל אורך המסדרון היה מעוטר בציורים כנראה של הממלכה שהיתה מהכניסה מתאר את הכניסה שלה לארמון וכל יום שעבר בו.
בסופו של דבר הגענו לחדר המרכזי ששם על הכיסא היה השלד של המלך.... אבא שלי, כמובן שלקח לי זמן לשכנע את ריין לומר לי את זה אבל בסופו של דבר הוא אמר לי.
התקרבתי לאט לאט בעודי מנסה לא להתקע בדברים ולנסות לגלות משהו שאנחנו לא יודעים.
ופתאום מצאתי פתק עם כתב ברייל שבוא היה כתוב.... סאני היקרה.....
YOU ARE READING
שטנים נגד מלאכים
Fantasíaסיפור זה מסופר על תינוקת אשר כושפה על ידי שטן שגרם לה להתעוור והרג את הוריה היא מנסה למצוא את דרכה בעזרת חבריה המלאכיות ובעזרת עוד כמה אנשים לא צפוים
