The Smoke || Hebrew

פרק 6

סאם

צפצוף הטלפון העיר אותי. לקחתי את הטלפון והשעון הציג, השעה שבע וחצי בבוקר. פתחתי את ההודעות, ההודעה הייתה ממספר לא מזוהה.
עוד לא יודע את השם שלך...
אוקיי, אני מבולבלת, עם הנגאובר ודיימ לא זוכרת כלום מאתמול בערב.
אני: מי זה לעזאזל?
הוא: לוקאס ת'ור.
וואטפאק?!
אני: איך יש לך את המספר שלי?
הוא: מאתמול, לא זוכרת?
אני נודרת שיכולתי לדמיין את פרצופו הערמומי והמתגרה.
אני: אתה יודע שלא. בחיים לא הייתי מביאה לטיפש כמוך את המספר שלי פיקחת.
הוא: מה שתגידי נסיכה. אז מה אמרת שהם שלך הוא?
אני: לא אמרתי.
הוא: את רוצה שאני אנחש? אוקיי. האנה? אליסון?
אני: סמנתה ווינסטון... סאם.
הוא: אוקיי, נעים להכיר אותך סאם.
אני: לא הדדי.
הוא לא ענה יותר. כיביתי את הטלפון, איך אני שונאת בקרים.
קמתי והתחלתי להתארגן.
"לאטה או שוקו?" וי צעקה מחדר האמבטיה.
"שוקו!" עניתי.
"אוח, לא זה ולא זה. שחור חזק," ענתה לול והפתיעה את שנינו.
וי יצאה מחדר האמבטיה ואני נכנסתי אחרייה,
החלפתי למדי בית ספר וצחצחתי שיניים.
היום יום שישי, וזה טוב. בימי שישי אין לי שיעורי חוץ, רק קורס
כתיבה עם פרופסור פטר וויליאם.
לפטר יש שני ספרים מוכרים שקראתי,
הדרך לממלכה ושבור.
שגיליתי שמיסטר וויליאם הוא הפרופסור התלהבתי כל כך, הספר שבור שינה לי את החיים ועזר לי לעבור את התיכון.
יצאתי מהאמבטיה ולול קפצה עליי ישר,
"וי אמרה לפגוש אותה בכניסה לקפיטריה, את באה?" הנהנתי.
נעלתי נעלי ספורט עם עקב קטן ויצאנו.

שהגענו לכניסת הקפיטריה ראינו את וי עם שלוש כוסות.
"היי! אוקיי, אממ, שחור ללול ושוקו לסאם." הוא הזכירה לעצמה וחילקה לנו.
"ולגברת?" שאלתי. "או, אני פריקית של לאטה." היא התוודה.
ראיתי את השעה, עשרה לשמונה.
"אני זזה," אמרתי, "מיסטר וויליאם לא מכניס מאחרים." הם צחקקו ונופפו לי לשלום.

הגעתי דקותיים לפני הפרופסור.
בשעתיים הראשונות הוא חפר על תהליך כתיבת ספרו הראשון, הדרך לממלכה.
בשיעור השלישי הוא הרצה לנו על סיפורים שונים של סופרים בעולם.
השיעור הרביעי החל. הוא ביקש מאיתנו למלא דף שלם על מה הוא משמעות החיים בשבילנו.
מה הוא משמעות החיים בשבילך? היה בכותרת דפי.
דיימ, מה משמעות החיים בשבילי? ניסיתי לחשוב אך לא עלה לי כלום. החיים הם כמו ים, תזרום, תשחה, תתנגד אבל בעיקר תצוף. אם אתה נכנע ומספיק לצוף אתה טובע, בדיוק כמו בחיים.
הסתכלתי סביב על כל התלמידים, כולם כותבים במרץ על הדף ואני מרגישה כל כך מטופשת שאין לי מה לרשום.
הזמן עבר מהר משחשבתי שהצלצול נשמע, פאק.
לקחתי את הקורס עם הפרופסור הכי קשוח ולא כתבתי פאקינג כלום. הילדים בכיתה קמו אחד אחר אחד והגישו.
אני ישבתי בכיסא ובהיתי קדימה. לבסוף החלטתי לרשום: משמעות החיים בשבילי הם לחיות.
אני כלכך פוחדת מהתשובה, שורה אחת בשעה. הוא בטח יהיה בטוח שאני עושה ממנו צחוק וישנא אותי לנצח. הכיתה התרוקנה והפרופסור הסתכל עליי במבט של מה־לעזאזל־את־עוד־עושה־בכיסא־שלך.
דחפתי את הכל לתוך התיק וסגרתי אותו, תלתי אותו ברפרוף על הגב והתקדמתי לעברו בחשש.
הנחתי את הדף בשולחן, הוא הביט בו והרים גבה.
"שורה אחת?" הוא שאל בהיסוס.
"אמממ," עניתי ולא ידעתי איך להמשיך.
הוא הרים את הדף וקרא בזריזות.
"ואו." הוא נעם והמשיך ישר,
"זאת התשובה הכי טובה עד עכשיו." הוא התלהב.
"עוד לא קראת את השאר..." עניתי בבלובול.
"או אלו?" הוא אמר והביט בערמת הדפים. "בולשיט. את התשובה שחיפשתי." הוא הפציר.
נשארתי מבולבלת אך חיוך נמרח על פניי. "תודה מיסטר וויליאם, אתה לא מבין כמה זה חשוב לי לשמוע את זה ממשהו כמוך." אמרתי והוא חייך לי לשלום. יצאתי מהכיתה ונאנחתי בקול.
אני בשוק ממה שקרה עכשיו!

הגעתי לחדר ושתיהן כבר היו שם.
זרקתי את התיק על צד אחד ואת הטלפון שלי על המיטה של לול.
"פטר וויליאם אמר שאני זה מה שהוא מחפש!" צרחתי בהתרגשות.
"סתמי את הפאקינג פה שלך!!!!" לולה התרגשה. "מה ציפית? את מה שכולנו מחפשים! באד אס!" וי החמיאה בצורה מוזרה.
התיישבתי על המיטה ולקחתי את יומני.
התחלתי לכתוב.

לול ווי הכינו פנקייקס.
הרמתי את מבטי וראיתי שכבר שעה עברה ואני עוד כותבת.  
הטלפון שלי ציפצף. לול רצה לבדוק, הטלפון נדלק ופיה נפתח ממש.
"את עוד תבלעי זבוב," מלמתי.
"או, מי, פריקינג, פאקינג, גאד!" היא צעקה.
"זכיתי בלוטו?" שאלתי.
"יותר טוב!!!!"היא צרחה והמשיכה,
"שני דברים, אחד לוקאס ת'ור! שניים אנחנו הולכות!"
"מה?" שאלתי בבילבול.
ואיך לוקאס ת'ור יכול להיות יותר טוב מלזכות בלוטו?
אני חושבת שזאת הפעם הראשונה השבוע שלול לא מצאה את המילים הנכונות להגיד. "ממתי את מדברת עם הילד הכי מקובל בקולג' ובקמפוס כולו?!" היא צרחה.
"אנחנו לא מדברים. והוא דביל אחד גדול." מלמלתי.
"מה שתגידי," היא ענתה, "היי נסיכה, אין לך היום משמרת, ביטלתי לך אותה, שמונה בערב מסיבה בכתובת שאשלח לך אחרי שתאשרי הגעה. לא מקבל סירוב כתשובה." היא צטטה כל מילה ומילה בהודעה בקול גברי ופלרטטני.
"נסיכה?! עאלק לא מדברים! אנחנו הולכות. גם אני לא מקבלת סירוב כתשובה." היא אמרה
"סירובבבבב," עניתי.
"כבר אישרתי הגעה, אופס." היא התגרה.
וי צחקה באושר ונתנה כיף ניצחון ללול.
גלגלתי עיניים בזלזול "אני שונאת אתכן."
הודעתי אך זה לא הזיז להן בכלל.

--
אני החלטתי לעלות גם היום ומחר פרקים, בגלל שיהיו כמה פרקים מאוד קצרים בקרוב.
תפרסמו ותצביעווו.