-נקודת מבט אביתר- אני לא יכול לתקשר עם ים בגלל גל, מצד שני אני גם לא רוצה לתקשר עם ים כדי לא לפגוע בגל. דיי כוסעמק נמאס לי מכל הזין הזה אני לא מבין למה אני צריך להתעסק בזה בגיל כזה צעיר. הלכתי לצד והתקשרתי לאבא שלי ״אבא אני לא יכול ליצור קשר עם ים מזרחי כי גל מפריע...״ אמרתי לו בכעס שהתחלף בזלזול ״אל תדאג תספור עד 100״ הוא אמר ושמעתי על קולו שיש לו מזימה.. הלכתי וישבתי שם וגל קיבלה שיחת טלפון מאחותה הגדולה וכבר אז הרגשתי שמשהו רע קרא..
-נקודת מבט גל-
קיבלתי שיחה מאחותי הגדולה ועניתי לה ״ גללללל איפה את דחוף״ שמעתי אותה והרגשתי על קולה שהוא שבור.. ״מאיה מה קרה תעני לי״ אמרתי לה בפחד ״תחזרי לבית עכשיו אבא נפצע בתאונת דרכים הוא בבית חולים במצב אנוש״ מאיה אמרה ושמעתי אותה בוכה. מאיה לא הייתה מהילדים האלה שבוכים, בחיים שלי לא ראיתי אותה בוכה גם בגיל 3 כשאמא שלנו עזבה אותנו לא ראיתי אותה בוכה... היום גם לא ראיתי אבל שמעתי זה היה יותר נורא מכל קללה שהיו יכולים לאמר לי. קמתי והלכתי בלי להודיע ״גללל לאן את הולכת הכל טוב?״ אביתר וים צעקו לי, אבל התעלמתי מהם והמשכתי בדרכי אל הבית כשהגעתי לבית מאיה כבר לא הייתה שם החלפתי בגדים בזריזות
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
מה שלבשתי
לקחתי מונית אל בית החולים והגעתי תוך עשר דקות ניגשתי אל האחראית שם ״ סליחה את יודעת איפה מאושפז אבישי כהן?״ אמרתי לה בנימת צער ״ חדר 312״ היא אמרה רצינית עסוקה בכל אחר שהוא לא אני. נכנסתי אל החדר של אבא שלי ברגע שראיתי אותו מחובר לכל המכונות ומלא בתחבושות שמאחוריהם רואים דם עיניי התמלאו בדמעות, מאיה ישבה ליידו וניגשה אליי ״גל אל תבכי, תראי לאבא שאתה חזקה שהוא לא יפגע!״ היא אמרה לי רצינית ודיי כועסת מייד ניגבתי את דימעותיי ונגשתי לאבא שליי ״ היי אבא איך אתה מרגיש?״ אמרתי לו כששומעים על קולי את העצב ״בסדר״ הוא אמר לי אבל ידעתי שלא, ידעתי שהוא מסתיר את הכאב רק בשביל שיהיה לנו טוב. ״אני יכול לעשות פה בדיקה שגרתית״ הרופא ניגש אלי ואל מאיה ושאל ״כן בטח״ מאיה אמרה לו ברצינות רבה כאילו היא הרופאה עצמה ויצאנו. אני ומאיה חיכנו כמעט חצי שעה עד שהרופא יצא ״הוא צריך לעבור ניתוח מהר תביאי לי את צוות 13״ הוא אמר לפקידה, הבנתי שמשהו לא טוב קרה... נשברתי מבפנים נזכרתי בזה שאבא תמיד היה שם בשבילנו תמיד ניסה שיהיה לנו רק טוב ולנו לא היה אכפת כל אחד בחיים שלו... לא מבינה איך ולמה יצאנו כאלה.. צוות 13 לקחו את אבא והתחילו לרוץ לאחר שעה הרופא המטפל ניגש אלינו ״אני מצטער עשינו כל מה שביכולתנו..״ הוא אמר וירדה לו דמעה ״מה אני לא מבינה מה קרה?״ מאיה שאלה וראיתי את העצב על פניה ״אבא שלכם לא שרד..״ הוא אמר וניסה להיות הכי עדין שיש, אני השתתקתי במקום שלי לא יכלתי לזוז והדמעות שתפו את עייני אבא שלי? הדמות שהייתה הכי קרובה אליי שתמיד הייתה שם בשבילי.. ״אתם בטוחים אולי תוכלו להציל אותו בבקשה״ מאיה אמרה שדמעות כיסו את עייניה ובחיים לא ראיתי אותה ככה. ״ תנו לי לראות אותו״ אמרתי בביטחון וסוג של צעקה ״תנו לי פאקינג לראות את אבא שלי עכשיו, אני רוצה להסתכל לו בעיניים״ אמרתי להם בצעקה של בכי ונפלתי על הרצפה ״ לא אבא בבקשה תחזור אליי אני אוהבת אותך״ אמרתי בזמן שעיניי פנו אל השמיים ובכי הציף אותם הרגשתי את החיבוק של מאיה מאחורי ואת דמעותיה פוגעות לי בכתף. ״תנו לה לראות אותו, עכשיו!״ מאיה אמרה והייתה רצינית יותר מאיי פעם ״תתלווי אליי בבקשה״ הפקידה אמרה לי והלכתי אחריה. היה שם איש מכוסה בסדין וביקשתי מכולם לצאת. הורדתי ממנו את הסדין כדיי להביט בעיניי לאחרונה אך משהו קרה.. זה הוא לא היה אבא שלי.. הם עשו טעות. עברתי על כל חמישת האנשים המכוסים בסדין ולא ראיתי את אבא שלי. יצאתי והתחלתי לחייך ולצחוק ורצתי למאיה ״ מאיה זה לא אבא הם טעו״ התחלתי לבכות ולצחוק והיא חיבקה אותי וגם היא בכתה וצחקה. זה היה מין רגע מחזק. הרגשתי שאני צריכה ללכת הבייתה ולנוח אחרי היום המעייף הזה. מאיה כבר בת 20 אז יש לה רישיון. בית החולים היה ליד הבית אז זה לקח כמה דקות.. הגעתי לבית ומאיה חזרה לאבא נכנסתי לחדר וקפצתי מרוב פחד... אביתר פשוט שכב לי במיטה איך הוא נכנס לעזזל? ״היי נסיכה שלי איך את מרגישה?״ אביתר אמר וקם לקראתי ״איך נכנסת לעזזל אתה ספיידרמן ולא ידעתי?״ אמרתי לו והוא גיחך ״אני לא ספיידרמן אבל בסדר אני מרשה לך כי את בכל זאת הידידה הכי טובה שלי״ הוא אמר ונתן לי חיבוק, הידידה הכי טובה שלו? אז מה הייתה הנשיקה היום? הוא רציני? חשבתי שהוא אוהב אותי.. ״טוב, לך עכשיו״ אמרתי לו והתחלתי לבכות ״מה למה? מה קרה יפהשלי הכל בסדר?״ הוא אמר לי ״תעזוב אותי כבר הרסת לי תחיים תעוף מכאן נמאס לי ממך״ אמרתי לו בוכה ״הכל טוב אני הולך תרגעי״ הוא בא ללכת ויתפרצתי בבכי הוא ניגש אלי וחיבק אותי הוא יתאמץ נורא להיות בגובה שלי אבל לא הלך לו.. אני נורא מחבבת אותו בתור אחי הגדול ולא מעבר ״תלך בבקשה תלך אתה מכביד עליי אני רוצה לנוח״ אמרתי לו מאוכזבת מכל מה שקרה היום ״טוב אני הולך יפה לילה טוב תשמרי על עצמך״ אמר ויצא מהדלת
פאקינג לא מאמינה 832 מילים תקראו ותהנו להמשיך את הסיפור? כן\לא
