No Words | TAEKOOK

•22•

הנה קחי פרק ימשוגעת @saryl3233
-
"יוג'ין בנתיים תלכו בלעדיי, אני צריך לסדר פה כמה דברים ועוד כמה דקות אני אבוא אליכם טוב?" ג'ונגקוק אמר. "אתה בטוח? אנחנו יכולים לחכות לך ואז כולנו נלך ביחד.." הנערה אמרה, מסובבת את ראשה אליו. "לא זה בסדר, לכו ותתפסו שם מקום בנתיים. אני אבוא עוד מעט אל תדאגי." הוא נישק את ראשה ונפרד מחבריו לשלום לפני שסגר אחריהם את הדלת ועשה את דרכו לחדרו.

בדיוק דקה לאחר מכן הוא שמע את דלתו הקדמית בסלון נטרקת לרווחה ושנייה לאחר מכן טאהיונג מתנשם פרץ לחדרו וקרס על מיטתו. "או.. קיי... אתה ממש לא הבהלת לי את החיים עכשיו." ג'ונגקוק אמר, מחזיק את האיזור בו היה ליבו. טאהיונג סובב את ראשו אליו וחייך כתגובה.

"איך נכנסת?" ג'ונגקוק שאל כשנזכר שיש דבר כזה שנקרא דלת בכניסה לביתו, בדרך כלל צריך מפתח כדי לעבור דרכה. "לא נעלת אותה." טאהיונג צחקק. "ואיך באת לפה? הם לא חשדו?" ג'ונגקוק המשיך לחקור, מרים גבה בסקרנות. "אמרתי להם ששכחתי את המפתחות שלי אצלך אתמול ושכחתי לקחת אותם עכשיו ושימשיכו בלעדיי כי אני בטח אבוא איתך מאוחר יותר."

ג'ונגקוק צחק, לא מאמין ליכולותיו של טאהיונג להמציא תירוצים כל כך טובים ומשכנעים. "למה באת בכל מקרה?" ג'ונגקוק התיישב על המיטה לידו. "לא יודע... רציתי ללכת איתך." טאהיונג חייך אפילו יותר אחרי שג׳ונגקוק הדביק נשיקה לשפתיו עם חיוך הארנב המשגע שלו.

הם היו בחדר בשקט לכמה רגעים. ג׳ונגקוק חשב על הדבר העיקרי שהעסיק את ראשו ביומיים האחרונים, וטאהיונג פשוט בהה בג׳ונגקוק והעריך את תווי פניו.

עורו החלק והמעט שזוף, צורת עיניו וצבען החום הבהיר, גבותיו שהיו ממוצעות ומסודרות, אפו הקטן והחמוד, הלחיים שלו שהיו טיפה שמנמנות, נקודת החן הקטנה מתחת לפיו, ולבסוף שפתיו המעט נפוחות והוורודות של ג׳ונגקוק שהרגישו כל כך רכות וכל כך מתוקות כנגד שפתיו. הוא אף פעם לא הצליח להבין עד כמה ג׳ונגקוק באמת יפה לא משנה כמה פעמים הוא לקח את זמנו כשחקר כל פרט קטן על פניו של הנער שגנב את ליבו בערך מהרגע שפגש את עיניו.

פתאום ג׳ונגקוק סובב את ראשו אל הברונטי, שמיד מצמץ כדי לצאת מהעולם הקטן שלו על ג׳ונגקוק במוחו והביט גם הוא בנער שנראה מעט מודאג פתאום. ״טאה... אתה עוד לא דיברת עם יוג'ין, נכון?״ טאהיונג הנהן.

״תכננתי לדבר איתה כשאני אלווה אותה לתחנת הרכבת יותר מאוחר. למה אתה שואל?״ הוא סידר את שערות הפוני של ג׳ונגקוק שטיפה התבלגנו. ״אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה? כאילו, טאה... אני באמת לא רוצה שתיפרדו בגללי, היא כל כך אוהבת או-״ ג׳ונגקוק נעצר על ידי טאהיונג, שבמהירות הניח את ידו מאחורי ראשו של ג'ונגקוק ומשך אותו בעדינות למטה, מפגיש את שפתיהם.

"ואני כל כך אוהב אותך." טאהיונג התרחק מהנשיקה לאחר כמה שניות, והביט לתוך עיניו היפות של ג'ונגקוק. "ג'ון, כבר דיברנו על זה, זוכר? ברור שאני מרגיש נורא בגלל שאני כבר יודע טוב מאוד שאני אפגע בה, אבל היא תמצא את האחד שלה כשיגיע הזמן ואני בטוח בזה כמו שאני בטוח שאתה האדם הראשון שבאמת גנב לי את הלב ועוד כל כך מהר שזה הפחיד את עצמי.

אני אוהב אותך, ג'ונגקוק. אני רוצה שנוכל להיות ביחד בלי רגשות אשמה וכל הדברים הרעים והמציקים האלה. אני רוצה להיות חופשי מדאגות וכעסים כשאני איתך, לא להרגיש רע עם זה שאני איתך במקום להתכרבל ולראות סרטים עם חברה שלי. הלב שלי שייך לך, ג׳ונגקוקי. אני שלך." ג׳ונגקוק לא ידע בכלל איך להגיב למה שטאהיונג אמר.

באותו רגע כל כך הרבה אושר הציף אותו שהוא בכלל לא ידע איך להתמודד עם הטורנדו שהיה בליבו. הוא חייך את אחד החיוכים האולי הכי גדולים שאי פעם היו על פניו בכל 19 שנות חייו, ליטף את לחיו של טאהיונג עם אגודלו, ונשען קדימה לנשיקה איטית ואוהבת שטאהיונג כמובן החזיר ישר עם חיוך.

״אני אוהב אותך,״ שחור השיער אמר רק כדי להצמיד את שפתיהם שוב לנשיקה קטנה ומהירה. ״כל כך.״ הוא התרחק לגמרי והביט לעיניו של טאהיונג שלא יכל לתאר את האושר שלו באותו רגע גם אם כל המילים האפשריות בעולם היו מול עיניו.

״אני אדבר איתה בהקדם האפשרי קוק, אני מבטיח. עכשיו בוא נלך אני חושב שהם כבר מתחילים לדאוג.״ טאהיונג קם מהמיטה ותפס בידו של ג׳ונגקוק לפני שלקח את שניהם ליציאה.

#•#

שני הבנים המאוהבים עשו את דרכם לבית הקפה של ג'ין כשהם מדברים על הכל ועל כלום וצוחקים כאילו אין מחר. בית הקפה כבר היה כמעט מולם ובעוד דקה פחות או יותר הם כבר יהיו שם.

פתאום ג׳ונגקוק נעצר.

טאהיונג הסתובב אליו קצת מודאג. ״מה קרה? למה עצרת?״ ג׳ונגקוק הרים את מבטו אליו, כמעט בוכה. ״סתם.. האשמה תקפה אותי שוב... טאה אתה בטוח בטוח בטוח במיליארד אחוז שאתה רוצה לעשות את זה?״

טאהיונג הוציא אנחה גדולה מפיו, וצעד אל ג׳ונגקוק עד שהיה אולי קצת קרוב מדי אליו בהסתמך בעובדה שהם היו בערך מול בית הקפה. ״קוק מה יש לך? דיברנו על זה לפני בדיוק חמש דקות. אני בטוח שאני רוצה לעשות את זה, תפסיק לדאוג כבר הכל יהיה בסדר.״ הוא אימץ את הנער תחת זרועותיו לחיבוק מעודד.

״פשוט אל תחשוב על זה, טוב? בנתיים בוא נהנה עם החבר׳ה וכשאני אלך איתה לתחנת הרכבת אני אסביר לה הכל. אני בטוח שהיא תבין.״ הוא התרחק מהחיבוק, לקח את פניו של ג׳ונגקוק בידיו והצמיד את שפתיהם. בתור הרגל כבר, ג׳ונגקוק עטף את זרועותיו מסביב לצווארו של טאהיונג והעמיק את הנשיקה אפילו יותר.

*דינג*

הטלפון של ג׳ונגקוק צלצל פתאום, מסמן שהוא קיבל הודעה. מסוקרן למי זה היה, הוא ניתק את הנשיקה והביט בלוח ההתראות שלו כדי לבדוק מי זה היה ומה הייתה ההודעה.

עיניו ראו שחור וראשו הסתחרר מעט כשקרא אותה.

הודעה חדשה מ 🍥Mochi boi

קוק יטמבל חסר מוח עדיף שפעם הבאה לפחות תוודא שחברה שלו לא נמצאת בקרבת מקום ובטח ובטח שלא תרתי משמע מולכם.

״טאה.. הלך עלינו...״ ג׳ונגקוק מלמל תוך כדי שקרא את ההודעה. הוא הסתכל על טאהיונג עם אימה בעיניו לפני שעיניו זזו אל בית הקפה. יוג'ין עמדה שם בהלם מחוץ לבית הקפה, בוהה בשני הבנים עם עיניים נוצצות עד כדי כך שהם יכלו לראות ממרחק. טאהיונג עקב אחרי עיניו של ג׳ונגקוק וכמעט התעלף כשראה את יוג'ין. ברגע שעיניהם נפגשו, הוא יכל לראות את דמעותיה של יוג'ין יורדות על פניה, והיא התחילה לרוץ משם.

״פאק.״