ג'ונגקוק הרגיש את ההקלה רק לאחר שהשכיב את טאהיונג הישן על מיטתו. הוא זז לאט ובזהירות, משתדל לא להעיר אותו, למקום לידו. הוא הוריד את נעליו של טאהיונג וכמובן גם את הנעליים שלו, והניח אותן בשקט על הרצפה. שחור השיער נאנח, מסובב את ראשו אל טאהיונג שזז לתנוחה יותר טובה, תפס בידו של ג'ונגקוק וחיבק אותה קרוב אליו.
"אתה באמת לא יכול לישון בלי לחבק משהו." הוא צחקק בשקט לעצמו. השעה הייתה רק שבע ארבעים בערב, אבל ג'ונגקוק היה כל כך מותש מהיום הארוך שהיה לו שהוא התחיל להרגיש את עיניו נעצמות. בשנייה שכיסה את שניהם בשמיכה עם היד היחידה הפנויה שלו, הוא נרדם באופן אוטומטי.
*2:00*
טאהיונג רץ במהירות לחדר האמבטיה, שלמזלו היה דלת ליד חדרו, והקיא את חייו לתוך הכיור. "אייש, אני חייב להפסיק לשתות כל כך הרבה... מצחיק שזה גם מה שאמרתי פעם שעברה." הוא מלמל לעצמו כששטף את פיו עם מי הכיור, מנסה להיפתר מטעם הלוואי הנוראי שנשאר בפיו מהקיא. הוא הגיע למסקנה שלצחצח את שיניו יהיה הפיתרון הטוב ביותר, וכך עשה. כשסיים, הוא חזר לחדר השינה שלו כשיד אחת מחזיקה את ראשו שהתחיל לכאוב.
לא היה לו מושג איך הנער הגיע למיטתו, או איך הוא לא שם לב שהוא היה שם גם כשקם לחדר האמבטיה בהתחשב בעובדה שחיבק את ידו עד שקם, אבל זה לא עניין אותו. ברגע שטאהיונג ראה את ג'ונגקוק, ישן כל כך עמוק עם פיו מעט פתוח על המיטה בחדרו, הוא הרגיש את אותה תחושה שהייתה לו באותו יום.
אוי לא... קים טאהיונג אתה מאבד שליטה תתעשת על עצמך ומהר!
הוא עצם את עיניו, עדיין עומד ליד דלת חדרו עם אגרופיו מכווצים, וניסה לרסן את כל מה שעבר עליו באותו רגע.
נופ, אני לא יכול יותר. סורי נוט סורי אבל הפעם אני לא מקשיב לך, קול פנימי מעצבן שמנסה להרחיק אותי מהבנאדם היפה הזה.
טאהיונג עשה צעדים גדולים לעבר מיטתו, וטיפס עליה בשקט עד שהגיע אל ג'ונגקוק. בדיוק כמו באותו אחר הצהריים שהם טיפה נסחפו עם מעשיהם, טאהיונג התיישב על ירכיו של ג'ונגקוק, החזיק את פניו כששתי ידיו מונחות על לחייו של ג'ונגקוק, והסתכל על פניו הרגועות של ג'ונגקוק לפני ש,
המטוס עומד להתרסק בעוד שלוש....
שתיים....
והוא ריסק את שפתיו על שפתיו הפתוחות מעט של ג'ונגקוק, לא מצליח לשלוט ברגשותיו יותר. הוא הרחיק את עצמו מג'ונגקוק בחודש האחרון כי חשב שזה יעזור לרגשותיו אל ג'ונגקוק להפסיק. טעות כזאת גדולה הוא לא עשה אפילו במבחן במטמטיקה של סוף שנתו האחרונה בבית הכלא שהחזיק אותו בתוכו 12 שנים 'כי ככה היה החוק'.
זו הייתה טעות חייו והוא היה מודע לכך. הוא כל כך סבל בחודש הזה שהוא כבר חשב לגמור את חייו. ככה אף אחד לא ייפגע חוץ ממנו, אבל אם זה אמר שיוג'ין וג'ונגקוק יהיו שמחים, הוא היה מוכן לעשות זאת בלי שום בעיה.
לקחו לג'ונגקוק כמה שניות טובות לפקוח את עיניו ולהבין מה קורה, אך כשסופסוף הבין באיזו סיטואציה היה, הוא הרחיק את טאהיונג ממנו. "טאה.. מה אתה עושה?" הוא פזל לעבר השעון בטלוויזיה של טאהיונג, מנסה לפקס את ראייתו המטושטשת משנתו כדי לראות מה הייתה השעה. "שתיים בלילה, טאהיונג." הוא המשיך לדבר אל הנער שלא הזיז את עיניו מג'ונגקוק. היה נראה כאילו הוא קפא כי הוא פשוט ישב על ג'ונגקוק ולא זז. הוא אפילו לא מצמץ. "קים טאהיונג!" ג'ונגקוק הרים את טון קולו, ונופף בידו מול פניו של טאהיונג.
הברונטי יכל לקבל את פרס הבנאדם הכי לא צפוי ורנדומלי בגלקסיית שביל החלב. זו הייתה מסקנתו של ג'ונגקוק כשטאהיונג נשבר בבכי מולו פתאום, ונשען קדימה אל ג'ונגקוק, נשכב עליו ומחבק אותו חזק. "אתה מוכן להסביר לי אחת ולתמיד מה קורה במוח שלך? אה, קים טאהיונג?" ג'ונגקוק אמר בקול עדין וחלש, בעיקר בגלל שטאהיונג העיר אותו באמצע הלילה, וליטף את ראשו ביד אחת כשהשנייה חיבקה את מותנו של הברונטי.
"אני כל כך מצטער.." טאהיונג בכה לצווארו של ג'ונגקוק. "על מה אתה מצטער, טאה?" טאהיונג קם ממנו, חוזר לתנוחת הישיבה, וניגב את דמעותיו. "על הכל. אני מצטער שהתעלמתי ממך חודש שלם, אני מצטער שהיית צריך להתמודד איתי שיכור, ואני מצטער על מה שעובר במוח הזה שאתה כל כך רוצה להבין." טאהיונג השפיל את ראשו, משחק עם חולצתו של ג'ונגקוק. הנער הרים את ראשו של טאהיונג, גורם לו להסתכל עליו.
"טאה," ג'ונגקוק התיישב, נזהר על טאהיונג, כך שעכשיו ג'ונגקוק ישב כשרגליו ישרות, ידיו מחזיקות את שתי ידיו של טאהיונג, והוא נשען על הקיר, וטאהיונג ישב על ירכיו כשרגליו עוטפות את גופו של ג'ונגקוק. "למה לא התייחסת אליי כל הזמן הזה? שאלתי את זה גם מקודם אבל היית שיכור ואמרת שטויות.. נראה שעכשיו אתה די פיכח, אז אני שואל שוב." ג'ונגקוק ניגב את הדמעה שירדה במורד לחיו של טאהיונג.
"התשובה היא אותה תשובה. לא הייתי עד כדי כך שיכור ג'ונגקוק. אני מתמודד עם אלכוהול די טוב." הוא אמר בשקט, השפיל את מבטו, וגירד את עורפו. "בכל זאת, תגיד שוב." ג'ונגקוק פתאום נזכר במה שג'ין אמר לו לפני שהלך.
YOU ARE READING
No Words | TAEKOOK
Fanficהוא לא יכל לדבר כשראה את הנער מולו. זה היה כאילו נבלעה לו הלשון, ועיניו נדבקו אליו כאילו היה מגנט. לא היו לו מילים. ❗️אזהרות❗️ • סמאט (יהיו אזהרות בתחילת הפרקים) • אוקיי אז כמו שאתם יודעים (או לא), משום מה לא משנה מה אני כותבת זה יוצא סופר דביקי ויו...
