love vs. drunken mistake

פרק 2:

"הארי אתה עזבת אותי ואתה פשוט התנהגת כמו אדיוט, ברור שאולי התגעגעתי אבל אז אני נזכרת כמה אני שונאת אותך שזה כבר לא משנה אם התגעגעתי או לא" הודיתי בפניו וגם בחושך ראיתי שדמעה נופלת על פניו ואת פניו ההמומות.

"לא ניסית להתקשר אפילו" הוא פלט,

אז עכשיו הוא מאשים אותי?

"אין לך זכות להאשים אותי! אני ניסיתי! אבל כמובן שלא תזכור!" צעקתי

ניסיתי להשתלט על עצמי אבל זה היה מאוחר מידי לא יכולתי יותר

"לאמא שלי גילו סרטן אתה יודע את זה? כן אבל אתה זוכר? לא. התקשרתי אליך ברגע שזה נודע לי הארי! אתה ענית. סיפרתי לך ואמרת לי...לא, הבטחת לי שאתה בא באותו רגע שאתה כבר בדרך, חיכיתי לך יום שלם במיון כמו מטומטמת. יום שלם הארי. התמוטטתי באותו יום, שמו אותי עם אמא שלי באותו חדר. ולמה זה קרה? בגלל שנודע לי שלאמא שלי יש סרטן, כי אני בת יחידה ויתומה מאבא ואתה פאקינג הבטחת לי שתבוא! הייתי צריכה אותך יותר מכל ואתה לא באת. קרסתי והחיים שלי נהרסו אז כן אני זה די הסבר מקוצר למה אני כל כך שונאת אותך"

התנשפתי כאילו רצתי מרתון והייתי מלאה בדמעות אחרי הנאום הזה. 4 שנים אני סוחבת את זה בבטן, וואו זאת הרגשה טובה

"בלה אני מצט..."

"תחסוך לי הארי פשוט אל תתקרב אלי"

מחיתי את הדמעות

"מאיפה החולצה הזאתי?" הוא שאל פתאום

"חבר שלך נייל"

מילמלתי בתקווה שלא שמע

"הייתם ביחד?" הוא נשמע מופתע

"כן" עניתי בקצרה

שמעתי דברים עפים סביבי, הבנתי שהוא עצבני ושכהרגלו הוא בועט בכל דבר שעומד בדרכו

"על מה אתה כועס? על זה שיצאתי עם חבר ללהקה שלך עוד לפני שהייתם להקה בכלל?"

אם מישהו אמור לכעוס זאת אני

"יודע מה? סתם כדי לעצבן אותך עוד...יצאתי איתו במשך חצי שנה ולא סיפרתי לך, לחבר הכי טוב שלי, ואגב באקס פקטור זה שלא טרחת לספר לי עליו, הייתי בקהל. כששרת."

הוא ראה אותי באותו יום אבל הוא לא רצה להאמין לזה זה הכל

"ראית אותי, הסתכלת עלי ובכל זאת לא זזת מהמקום שלך כששרתי" הארי אמר

"נכון, כי לא הייתי שם בשבילך. הייתי שם בשביל נייל, כדי לעודד אותו."

באותו רגע אני נשבעת שפחדתי ממנו, הדברים מסביבי תפסו תאוצה ופחדתי לראות את החדר הזה באור. הוא בטח הרוס כולו

"למה אתה כועס? אתה זה שלא סיפר לי כלום על זה"

"אני כועס כי...יכולת לומר לי!" הוא התפרץ