מלחמת בני האלמוות

2-כמו כולם

-"אתה חייב לקרוא אותו נו," יללה מרינה.
-"כולכם הפכתם רובוטים, כל היום פרסי ג'קסון, מתחיל להימאס לי."
"מה שאתה בוחר איוון." אמרה בנימה נעלבת.
-"איוון מה הקטע של מרינה איתך?" שאל בן בקנאה.
-"מה הקטע שלך ושל לורי?" התרסתי.
-"לך לעזאזל, אלו רק המצאות, אין לטענות האלה בסיס."
-"אולי, אולי לא, לך תדע."
-"מה הקטע שלך? אתה בכוח רוצה מכות?"
בן בחיים לא זרק איומים סתמיים, הוא ילד גדול, בכל המובנים, רחב מותניים ושרירי, ידיים ענקיות, מטר שמונים בערך, כתפיים רחבות, שיער חום פרוע ועיניים בצבע חום בהיר. הרבה בנות התאהבו בו והעובדה שמרינה שונה מכל האחרות הטריפה אותו.
-"מתי שבא לך גודזילה,"
שאר הכיתה התאספה והקיפה אותנו במעגל הילדים צרחו ועודדו את שני הצדדים.
-"תן לו בראש בן!"
-"יאללה איוון,תראה לו מה זה!"
אמנם לא הייתי גדול כמו בן, אבל ידעתי לריב, למדתי אמנויות לחימה בדרגה הכי גבוהה אחרי שדרכו עלי כל יום בכיתה א'.
הוא הדף אותי בכפות ידיו.
"תירגע בן," התערב צ'רלי.
"תן לו, העובדה שהוא מאוהב בלורי וזה ידוע הורגת אותו." ושוב, לא הצלחתי לסתום, זה פשוט כישרון.
בן זרק אלי מבט רצחני ונעמד בעמדת קרב.
הייתי רגוע, זו לא הקטטה הראשונה שנכנסתי אליה. חיכיתי שבן יזנק והלמתי בו עם אגודל לצלעות, בן צנח על הרצפה והתכווץ לתנוחה אחרת בכל פעם בצורה בלתי נשלטת.
-"רוצה עוד?" איתגרתי אותו.
צ'רלי הביט בי בהלם, הצעקות פסקו וכולם הביטו בבן שהתפתל על הרצפה מכאבים.
לבסוף, ילד בשם רון עזר לו לקום מהרצפה, והשעין את היד של בן על כתפו. בן הסתכל אליי במבט מלא שנאה ויצא מהכיתה רון בעקבותיו. צ'רלי חיכה שהנוכחים יתפזרו ואמר בהתנשפות,
-"זה היה פסיכי."
-"לההה בקטנה."
-"הוא יהרוג אותך." אמרה מרינה, היא חייכה אליי והתיישבה במקומה.
-"פריק אחד," זרק אדם. וואו מגניב, עוד שפוט של בן.
התיישבתי במקום וכמעט שנייה אחרי מטוס מנייר פגע לי בראש.
"תפתח אותי." נכתב על הדופן בכתב אדום.
"אתה הגיבור שלי אחרי פרסי, תתקשר אליי!"
המשפט הוקף בלבבות ובשפתיים.
-"עוד אחת שמכורה לפרסי ג'קסון," מלמלתי.
-"אתה באמת חייב לקרוא אותו." פלטה ילדה לצידי.
-"בהזדמנות," שיקרתי.
-"רציני שאם אתה לא קורא אין לי דיבור איתך," אמר צ'רלי.
"בסדרררר, אני אקרא," רטנתי.
עוד יום רגיל, שיעמום. שיעורים חולפים, שיעורי בית מייגעים,
הכריכה של הספר נצצה באור השקיעה.
הוא לא זז מהמקום שאליו זרקתי אותו,
"פרסי ג'קסון- גנב הברק" שכבה דקיקה של אבק כיסתה את הכריכה.
הרמתי אותו מהרצפה ובהיתי בו מספר רגעים לפני שהעזתי לפתוח אותו.
"תשמעו, לא בחרתי להיות חצוי.
אם אתם קוראים את הספר במחשבה שאולי גם אתם כאלה, זה מה שאני מייעץ לכם: תסגרו אותו כאן ועכשיו, תאמינו לשקרים שאימא או אבא סיפרו לכם..."

*************

"איזי!!!" קראה אמא.
הרמתי את מבטי מן הספר באי-רצון,
-"כן אמא?"
-"תרד לאכול מיד! עשית שיעורי בית?"
-"כבר אכלתי אמא! יש לנו חדר אוכל בבית הספר."
-"על מה אתה מדבר? זה רק לצהריים!" לגמרי התחמקתי מהשאלה הראשונה.
הבטתי סביבי המום, החדר היה חשוך והואר באור הקלוש של מנורת השולחן שלי.
הסתכלתי בשעון, '20:17' לא יאמן, מספר העמוד היה כבר מאה-חמישים ושש, פרק 10 "אני מחריב אוטובוס שלם."
לרגע חשבתי על כמה שהספר היה מרתק, וכמעט מיד לאחר מכן, נזכרתי בשיעורי בית הארוכים שעוד עומדים בפניי.
-"אני מגיע אמא!"

***************

-"איוון, הראה לי את שיעורי הבית." אמרה המורה למתמטיקה בחיוך,
-"ל-לא הכנתי אותם."
-"תבוא לפגוש אותי בחדר המורים אחרי השיעור," חיוכה התרחב והפך מרושע.
-"בסדר, גברת דודס."
שאר התלמידים צחקו,
-"רואה שבסוף קראת?" לחש לי צ'רלי.
-"ואני לא ממש מתחרט על זה."
-"על זה שקראת או על התהילה שלך מעכשיו?"
חייכתי,
"גם וגם, אבל התיאור ממש הולם את המורה הזאת."
-"תסתכל על בן רגע," צחקק צ'רלי.
הסתובבתי אליו, ובמקום שבו ישבה פעם קלרה, ישבה עכשיו לורי במכנסיים קצרים שבקושי כיסו משהו ובחולצת בטן מושכת.
בן לחש לה דברים באוזן והיא הסמיקה,
-"האגו שלו שוב התנפח," נשף צ'רלי בבוז.
-"מר צ'רלי! גש אליי עם איוון בסוף השיעור," קראה המורה.
היא הפנתה את מבטה אל בן ולורי ועיניה קדרו, "גברת לורי, חזרי למקומך ותצטרפי אלינו בחדר המורים לאחר השיעור."
איזה כיף, עכשיו גם המטומטמת הזאת תצטרף אלינו לחגיגה, באמת יום מושלם.
-"תגיד צ'רלי, אם כבר נענשנו אנחנו יכולים להמשיך לדבר?"
-"5 דקות תסתום, אולי היא תוותר אם תהיה קשוב."
-"היא? חי בסרט."
צ'רלי הניח את העיפרון,
-"צודק, איך הספר?"
-"מרתק," גלגלתי עיניים.
-"היא יותר מזכירה את המגדת עתידות הזאת."
צחקתי, הילד פגע בול.
הסתכלתי בשעון שתלוי מעל הלוח.
"10:15" כמעט באתי לצרוח שהפסקה וכבר הצלצול נשמע, יבורך זאוס.
מה? מה חשבתי עכשיו?

-"צ'רלי, מה אתה חושב שהיא תתן לנו כעונש?"
-"מעמוד אחד של הספר עד... עד הסוף, כרגיל לא?"
פתחתי את הדלת של חדר המורים,
"הו, איוון בוא הנה. צ'רלי יקירי חכה לנו בחוץ בבקשה." צ'רלי יצא, והמורה לקחה כמה שניות לפני שהתחילה.
-"איוון, חשבתי על זה לא מעט ולצערי הרב, אני נאלצת להעביר אותך מקום. ליד מישהו או מישהי שלא ידבר איתך כל שיעור ויפריע למהלכו התקין."
רק זה היה חסר עכשיו, יום לימודים בלי צ'רלי? איך אשרוד? בשם כל האלים.
-"וליד מי אשב?" ניסיתי להיראות אופטימי ונלהב כמה שאפשר.
-"סביר להניח שליד מיס לורי פוקס."
-"איזה פוקס," אמרתי בנימה צינית.
-"תקרא לצ'רלי כשתצא."
טרקתי את הדלת מאחוריי,
-"צ'רלי, האורקל רוצה לראות אותך."
-"תזכיר לי מה זה האורקל?"
-"מגדת העתידות בפרסי ג'קסון, לא תאמין מה היא נתנה לי בתור עונש."
-"מה?"
-"אני עובר מקום." אמרתי בטון דרמטי.
צ'רלי נראה עצוב, אחרי כמעט 10 שניות הוא שאל,
-"ליד מי?"
-"10 נסיונות אתה לא מצליח."
-"בן?"
-"לא,"
-"מרינה?"
-"גם לא."
המורה הציצה מבעד לדלת.
"נו צ'רלי?"
פיצוץ גרם לקירות לרצד, צנחתי לרצפה.
"תעצרו אותו!" צרחו אנשים בבגדים של היחידות המיוחדות. הם נעו בשורות וחלפו על פנינו.
"מה קורה כאן?" שאלה המורה את אחד הסוכנים.
"פושע שביצע שוד בבנק הפדראלי נתפס במצלמות האבטחה נכנס למוסד הלימודי הזה.        כל התלמידים והמורים מתבקשים לחזור לכיתות. שוטר יתייצב בכל כיתה להגנתכם."

************

מילה מהכותב:
אני רוצה להודות מקרב לב לקוראים, על המוטיבציה להמשיך, על האהבה והאהדה.
תודה ענקית ל@oryashlomov על כל העזרה!!!סליחה לא הצלחתי לתייג.