יש כמה הבדלים בין התאהבות לקראש.
ההבדל הראשון הוא שקראש לא חוזר. קראש יכול להימשך יום והוא יכול להימשך שנה, אבל אם המשיכה נעלמה, היא לא תחזור.
כשאת מתאהבת, והיא מכעיסה אותך, את אולי שונאת אותה ליומיים. הכי הרבה שלושה. ואז את רואה אותה שוב, יפייפיה, ואת רק רוצה לנשק אותה ואת לא מבינה מה קרה, את לא שונאת אותה?
כשיש לך קראש, הדבר הראשון שאת חושבת עליו הוא היא.
כשאת מתאהבת, היא הדבר הראשון, והשני, והשלישי...
כשיש לך קראש את מתביישת לחשוף יותר מידי רגשות, לצאת נואשת.
כשאת מתאהבת, את רק רוצה שהיא תראה עד כמה הרגשות שלך כלפיה עמוקים, שאת רצינית. ולא אכפת לך גם להשפיל את עצמך עד עפר, את רוצה שהיא תאהב אותך כמו שאת.
כשיש לך קראש, אולי יש לך גם על כמה אחרות.
כשאת מתאהבת, את שוכחת שבנות אחרות קיימות.
כשיש לך קראש, אולי עדיין תסתכלי על איזו שחקנית או אישה ברחוב ותחשבי ׳היא חמודה׳.
כשהתאהבתי בך, אני חושבת שאיבדתי את היכולת להימשך לאחרות. כן, אני עדיין יכולה להגיד שמישהי יפה, אם תהיה מישהי חוץ ממך בשדה הראיה שלי, אבל לעולם לא אוכל לחשוב אפילו על לפלרטט עם מישהי שהיא לא את. לעולם לא. למרות שאנחנו בכלל לא ביחד.
כשיש לך קראש, את תביני שזה לא ילך בניכן כשיש להן תוכניות שונות לעתיד, כשהחלומות שלך ושלה מתנגשים.
כשהתאהבתי בך, הבנתי שהחלומות שלי לא משנים, שאת החלק הטוב בכל חלום ובלעדייך הם לא שווים. לכל החלומות שלי יש תכנית חלופית, גיבוי, לך אין מחליפה וגם לא כיסוי. שום דבר לא שווה מספיק כדי לאבד אותך.
כל התאהבות מתחילה בקראש, אין אהבה ממבט ראשון, ואת הפכת מקראש להתאהבות במהירות של חודשיים, שזה שיא מדהים. הפכת לכל מה שאני צריכה בחיים.
ההבדל הכי גדול שיש בין קראש לבין התאהבות היא שקראש יש לכל אחד המון, התאהבות באה לדעתי פעם במיליון. אני אף פעם לא אוהב מישהי כמו שאני אוהבת אותך. ובכנות, אני לא חושבת שתמצאי אחת אחרת שתאהב אותך כמוני. אני חושבת שהרגשות שיש לי כלפייך הם משהו שקורה פעם בחיים, ולכן אני חושבת שזה נועד לקרות. שהחיים בלעדייך לא שווים לחיות. שאין שום דבר שיגרום לי לאהוב אותך פחות. וגם אם לפעמים אני כועסת, שתדעי שאני לעולם לא אוהב אחרת. ואם אני מתה מקנאה מבפנים, זה רק כי אני רוצה שתהיי שלי לעולמים. אני רוצה להיות שם בשבילך, האחת, היחידה, לנגב לך את הדמעות. אני רוצה לגרום לך לצחוק ולעולם לא לבכות, לפחות לא מעצב. אני רוצה להיות שם בשבילך לנצח נצחים. ואני גם צריכה אותך, לאחות את הפצעים ואת כתם הלידה בצורת הלב השבור, שנשבר ונשלם לפי מילותייך.
הלוואי והוא תמיד יהיה מושלם, כמו שאת בשבילי מושלמת.❤️

YOU ARE READING
כתיבה היא אמנות
Poetryהמילים תמיד היו שם, קבורות בנשמתי. אולי הגיע הזמן שלהן לצאת בראשונה לחופשי. כאן אני כותבת את כל מה שעולה על רוחי, את המילים שכבר רוצות ככ לצאת מתוך ליבי. . סתם קומץ של קטעים קצרים שאני כותבת מתוך רגש/ מבוססי תמונה, בדרך כלל. אפשר למצא אותי גם באינסט...