פרק 1

217 21 15
                                    

האור גדל. אני אמות, אני אמות, אני אמות. זה כל מה שאני חושבת עליו. שניינ לפני שאני נופלת, לפני שאתרסק.

משהו תופס ברגליי. אני סנטימטר מהאדמה, ואני קופאת. מישהו מחזיק אותי מרגליי, מישהו הציל את חיי.

אני מסתכלת, והוא מוריד אותי, ואני קמה על רגליי. אני מסתכלת על שיערו הבלונידיני, עם הקצוות הכתומים. על עיניו הכחולות.

"מי את", הוא שואל באדישות. הוא מביט עליי, ולא חושף שום רגש, ואני לא מבינה איך יצור כזה נמצא בגיהינום.

אני מזדקפת, מנסה להיראות כמה שיותר מלכותית, אבל אני מהופנטת מעיניו הכחולות, הוא טומן את ידיו בכיסיו.

"מי את", הוא שואל בשנית, קולו מתקשח מעט, הוא נשען על חרמש, כמו של מלאך המוות.

החרמש שחור כולו, וממש אפלה אופפת אותו. לא, ברצינות, איזה ענן שחור מוזר מסתובב סביב החרמש, ממש פיזית.

"אני...", אני מגמגת, אני לא מצליחה להוציא מילה, אולי זה פחד, או אולי זה בגלל שאני בוהה בעיניים שלו, אין סיכוי שהוא שייך לכאן.

"נעשה עסק. אני אגיד לך מי אני, ואת לי תגידי לי מי את, ברור?", הוא שואל, הוא מתקרב אליי, ותופס בסנטרי, הוא בוחן את פניי.

אני מהנהנת בשקט, והוא מזיז את ידו. הוא מחזיק את החרמש בשתי ידיו, מסובב אותו באוויר ותופס בחרמש שוב. הענן השחור של החרמש מתאופף סביב הבחור.

כשהעשן נעלם, גלימה שחורה נמצאת על הבחור. הוא מוריד את הברדס, ומחייך חיוך עם שיניים לבנות. "אני מלאך המוות", הוא אומר בגאווה.

"עם העיניים האלה?", אני מלמלת לעצמי, ושוקעת בעיניו הכחולות. אין מצב שהוא מלאך המוות. פשוט אין סיכוי, הוא נראה טהור מדי.

"אני השומר של טירת הגיהינום, ואחראי על הסדר בשער לעולם המתים", הוא אומר, ונשען על החרמש בחיוך ערמומי ובשיניים לבנות.

"אני מחפשת שדים", אני אומרת. הוא מגחך, וצוחק צחוק אכזרי, צחוק שהדהד ברחבי ה...

אני סוקרת את הסביבה. מימיני, ניצבת טירה שחורה, אפלה כל כך שמקנה אווירה של מוות. עם צריחים הנישאים גבוה, עד שלא יכולתי לראות את סופם.

משמאלי, שער. אנשים שקופים עוברים לאט בשער, צפופים עם ומשפילים את ראשם, אלה רוחות, אני פשוט יודעת.

אני מסתכלת מקדימה לי. מאחוריי המלאך הזה נמצאת תהום עמוקה, עד שנדמה שהיא חסרת תחתית. הוא מביט עליי.

"את רוצה למצוא שדים? טוב, בסדר", אומר בצחקוק. אני מסתובבת, ודלתות ענקיות ניצבות, עם חומה משתי צדדיהן.

"תכירי את עולם השדים", הוא אומר בצחקוק. אני מתקרבת לדלתות, ומעבירה עליהן את ידי, הן קרות, כמו גופות.

עסקה עם השטןWhere stories live. Discover now