פרק 2

236 20 24
                                    

אני ואייקו עוצרים מול שתי דלתות עץ, עם ידיות זהב. אני מעבירה את ידי על הידיות, ומרגישה את הידית. היא קרה.

"החדר הזה לא בשימוש הרבה זמן?", אני שואלת. אייקו מביט עליי, ומחייך. הוא מהנהן לי.

"איך גילית את זה, נסיכה?", הוא שואל בשילוב ידיים ופרצוף מתחכם. אני מביטה על עיניו הסגולות, ומניחה את ידי על מותניי.

"הידית קרה", אני מצביעה על הידית. הוא מביט אל האופק, שורה שלמה של חדרים נפרשת במרחק, יש כל כך הרבה חדרים, שנדמה שהם לא נגמרים.

הוא מניח את ידו על הידית, ופותח את הדלתות. אני מביטה בעיניים פעורות, מנסה לעכל את החדר.

מפל מזערי נופל מפינת החדר, ונשפך לבריכה שבה יש פסלון של ציפור על שולי הבריכה. אני נכנסת לחדר.

מימיני נמצאת מיטה גדולה, ואני מבינה כמה עייפה אני, אני מרגישה כאילו נפלתי מהבור הזה במשך ימים שלמים, רגליי מאבדות תחושה. אני נופלת אחורנית.

"היזהרי", אייקו תופס אותי. אני מייצבת את עצמי וקמה על רגליי. ראשי מתחיל לכאוב, ואני תופסת בו. אני נאנחת.

"מה קורה לי?", אני מסתובבת אל אייקו. הוא מכחכח בגרונו, ומביט עליי בפנים אדישות, כשהוא טומן את ידיו בכיסיו.

"את נפלת מהשער לגיהינום, הגיוני שתרגישי עייפה ושיכאב לך הראש, בסך הכל תנוחי כמה שעות ותסתדרי", אומר אייקו. אני עולה על המיטה הורודה, ונאנחת מהקלה.

הסדינים כאלה רכים, והשמיכות והכריות כל כך נעימות. אני מתכרבלת מתחת לשמיכה, ומביטה על אייקו, שמצחקק לעצמו בשקט.

"אייקו", אני אומרת כשהוא עומד ביציאה של החדר, מתכוון לצאת החוצה. הוא מסובב אליי את ראשו. הוא מביו עליי.

"מה תעשו עם אבא שלי?", אני שואלת. הוא נאנח, ומחייך.

"שיניצ'ו שלח כמה מהחיילים שלו להפעיל קסם שחור על אביך. הרי המגיפה שלכם היא לא יותר מקסם שחור", עונה אייקו.

"באמת?", אני שואלת. הוא מהנהן, פולט חיוך קטנטן ויוצא מהדלת. אני קורסת על המיטה, ונאנחת מהקלה.

אני מורידה את בגדיי, ולוקחת את הפיג'מה שלי. אני שמה את חולצתי ומכנס הפיג'מה שלי, ונופלת על המיטה הנעימה.

"קשה להאמין שזה השאול", אני אומרת, וכחכוח גרון נשמע. אני מסתובבת, ומביטה בעיניו הכחולות.

"היי" אני אומרת. הוא לא עם הגלימה השחורה שלו, או הברדס. הוא לובש חליפה שחורה, ועיניו הכחולות ננעצות בי באדישות.

"שיניצ'ו דורש את נוכחותך בחדר האוכל", הוא אומר ברשמיות, ומשיט אליי את ידו. אני סוקרת את בגדיי.

"אני בכותונת לילה...", אני אומרת. הוא נאנח, ומקליק בידו. ארון נוסף נפתח מאחוריו, ארון מעץ כהה כמו הלילה, וידיות עם פרצוף השטן.

עסקה עם השטןWhere stories live. Discover now