My first vampire

יום ראשון ללימודים

~פרק 1~

״מארי קומי אני לא הולכת להעיר אותך שוב..״ אמרה אמא בצעקה ואני לא מצליחה לפקוח את עיני אני מכריחה את עצמי לקום איכשהו אבל זה לא מצליח כלכך

אין לי כח לקום אני עייפה ובאלי לישון עוד כמה דק ,  אבל זה לא כלכך נתון לבחירתי

קמתי מהמיטה שעייני נמרחו בשחור מהמסקרה שלא ניקיתי אתמול כי כנראה הייתי עייפה מידי בשביל זה, השפתיים שלי היו יבשות וסדוקות הרגשתי כמו מתה

שמתי את נעלי הבית שלי והתקדמתי לכיוון השירותים.
באתי להכנס למקלחת ושניה לפני שפתחתי את הדלת ג׳ימי אחי הגדול נכנס לפני ותפס לי את השירותים

כנראה שעכשיו הוא יתקע כאן שעות אמרתי לעצמי ״מעצבן אחד פעם הבאה אני אקח איתי את המפתחות ולא תוכל להכנס ותשאר מחוץ לדלת כמוני״ צעקתי לעברו כשאני מנסה לעצור את הפיפי שעומד לצאת

״דיבורים כמו חול״ גיחך והמשיך בדבריו לא היתה לי ברירה אלא ללכת לחדר ולהתארגן עד שהוא יצא.

לבשתי גינס ארוך נעליים גבוהות וחולצה שחורה של ביהס, סידרתי את השיער שלי שיהיה פזור לא צריך להשקיע יותר מידי,
ירדתי למטבח ושטפתי את פניי בכיור, אם אני אחכה לו עוד מאה שנה אני לא אצא!
התאפרתי קצת לא רציתי להשקיע יותר מידי

אחרי שסיימתי להתארגן הלכתי לכיוון השירותים בתקווה שהוא לא נשאר שם

״ג׳ימי!!״ דפקתי על הדלת אבל הוא לא ענה ״נו תפתח כבר״ התחלתי להתעצבן

״תפתח או שאני שוברת את הדלת ילד מעצבן.״

״מה יש לך הדלת פתוחה״ שמעתי את ג׳ימי  והסתובבתי לאחור וראיתי אותו לרגע חשבתי עד כמה סתומה יצאתי..

פתחתי את הדלת עשיתי פיפי סוף סוף  צחצחתי שיניים וירדתי למטה להכין לי את האוכל ושתייה, אמא שלי הפתיעה אותי ואמרה שהם כבר בתיק שלי, הייתי די בהלם בחיים היא לא טרחה להכין לי אוכל אולי רק בתקופה שהייתי בגן
״טוב תודה״ אמרתי ווידאתי שהאוכל אכן בתיק

התקשרתי לחברה שלי אלי אחרי מלא זמן שלא התראינו
"הי מארי מה קורה? אמרה בהתלהבות 
"הכל בסדר מה איתך?״ השבתי
"בסדר תקשיבי שמעתי באים תלמידים חדשים כמו בכל תחילת שנה, אז תתארגני קצת יותר יפה מבדרך כלל״ אמרה. "את נשמעת כמו ילדה בת 12, ואת כבר יודעת שזה לא כלכך מעניין אותי..  אני לא מתארגנת לכבוד אף אחד״ השבתי וגלגלתי עינים

״נו מה ישלך מארי תהיי קלילה יותר את כל הזמן בבועה שלך ולא רוצה לצאת ממנה״ ענתה
״אלי אל תגזימי עם השטויות שלך״ עניתי כשאני מכינה לי קורנפלקס אני חייבת לאוכל משהו בבוקר

״טוב מארי איך שאת רוצה אני רק מציעה לך מה לעשות, לא כולן זוכות לחברה כמוני״ ענתה
״למזלם הם לא זכו לאחת כמוך״ עניתי כשאני אוכלת מהר בשביל לא לצאת מאוחר מידי

״מה שתגידי, את זו שלא נפתחת לכולם תראי איפה את היום״ ענתה
״אלי! תפסיקי עם השטויות שלך, אני לא נפתחת לאנשים שלא שווה לדבר איתם מראש!״ קבעתי, אני לא אתחיל לפתח שיחה עם כל דבר שזז בניגוד לאלי שתתחיל עם כולם בשביל יכירו אותה

״מארי רוצה טרמפ?״ שאל ג'ימי כשהוא יורד במדרגות כששיערו מתוח לאחור עם ג׳ל ובגדיו החמיאו לגופו והבליטו את שריריו
״אני אשמח״ אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ
״סתם באמת ניראלך שהתכוונתי לכך? מפדח להסתובב איתך ברחוב״ אמר ואני לא ציפיתי למשהו אחר זה היה צפוי מראש! אני יודעת שהוא לא מתכוון למה שהוא אומר, פשוט הוא אוהב לראות אותי מתעצבנת זה עושה לו את היום

״אפילו אח שלך חושב ככה..״ התערבה אלי שהיתה איתי על הקו כל הזמן הזה
גלגלתי עיניים
״אז גם את מתפדחת להסתובב איתי? את יודעת אני לא מכריחה אותך לעשות זאת!״ רטנתי
״לא אבל לא יזיק לך קצת מייקאובר ושינוי״
״תודה באמת על הכנות״ אמרתי ואספתי את החפצים שלי ליציאה