כשיצאנו ראינו את צ'אק שחיכה לנו בחוץ וחייך ''בואו, הולכים לאכול ואז מתחילים את האימונים!"
חייכנו אליו, כנראה גם ג'יין חשבה שאין צורך להטריד אותו בחלום שלנו,
הוא הוביל אותנו לעבר אולם האוכל הגדול, התיישבנו בקצה, והאולם התחיל להתמלות בחצויים, עד כה לא היו לנו חברים אז ישר התחלנו לאכול, לאחר כמה דקות התיישב לידנו ילד שרירי אם שיער שחור עמוק ועור בצבע זית הוא חייך אלינו ואמר '' הי אני רונלד, כאילו רון, אז.... אתם חדשים פה? ''
ג'יין הסתכלה אליו במבט חושד ואמרה
''כן'' ולאחר כמה שניות שאלה ''אז בן של מי אתה? '' החיוך שלו נפל
''אני בן האדס, לפחות כך כולם משערים אבל אבי עדיין לה הכריז עלי אז אני עוד בביתן הרמס '' הוא אמר ומיהר להחזיר את חיוכו '' אז אתם בני הרמס או לא ברורים? ''
''אנחנו לא ברורים'' אמרתי. הוא נראה כאילו ציפה לזה מראש ''טוב, מי המדריך שלכם? ''
הוא שאל וג'יין ענתה ''צ'אק '' מיד אחרי כן ראיתי אותו מתקרב אלינו כשהוא מחייך חייכתי בחזרה ואמרתי ''הי צ'אק מתחילים? ''
הוא התקרב אלינו ואמר ''כן, בואו נלך לברר לגבי החרב שלך, הבאת אותה, נכון? ''
הסתכלתי אליו וממבטי הוא הבין שלא,
צ'אק נאנח ואמר לי להביא אותה, לאחר כמה דקות חזרתי אם המטריה בידי, הלכנו אל כיוון הבתים והגענו לביתן הפייסטוס נכנסנו לבפנים ושם חיכה לנו ילד שחום ושרירי, כשהוא פתח את פיו יצא קול צפצפני שבכלל לא תאם את מראהו ''הו סוף סוף הגעתם '' הוא חייך '' או-קיי איפה החרב? '', שלפתי את המטריה פתחתי אותה ומיד היא הפכה לחרב לבנה מדהימה, הילד בחן אותה ואמר '' שים אותה בזכוכית המגדלת, ''
הנחתי אותה על מגש כסף שחוק שמעליו הייתה זכוכית מגדלת גדולה,
הוא בחן אותה כמה דקות ואז אמר '' המממ...
זה חומר די נדיר.......'' ''אבל איזה?'' אמר צ'אק,
''נדמה לי ברזל סטיגאי שנטבל ב...... מימי אגם ההספרידות,''
''רגע רגע מה? מה שנטבל במה? '' אמרתי או יותר נכון צעקתי, ''אהה...'' נאנח צ'אק ''בקיצור זה חומר נדיר ביותר וכנראה הרבה אנשים מתו כדי ליצור אותו''
הסתכלתי על חרבי וחשבתי זאת אומרת שסבא גרם להרבה אנשים למות?
כנראה גם ג'יין חשבה כך כי גם פרצופה נפל.
החלתתי שני אחשוב על זה אחרי זה וכרגע אתרכז באימונים יצאנו אם צ'אק החוצה הוא הוביל אותנו לכיוון זירת האימונים.
צ'אק הראה לנו כמה תרגילים בחרב ואז אמר לנו לנסות גם.
התחלנו לנסות גם, לנו זה עבד פחות טוב,
באמצע התרגיל אני וג'יין איכשהו הגענו למצב שהיד שלי הייתה בעין שלה והרגל שלה הייתה בפה שלי.
אחרי זה צ'אק אמר שנלך לאכול ונמשיך להתאמן מחר.
הלכנו לחדר האוכל והתיישבנו ליד רון הילד שפגשנו בבוקר והוא חייך אלינו, התחלנו לאכול ולאחר כמה דקות שמנו לב שכולם מסתכלים אלינו הרמתי את הראש וראיתי מעלינו שלושה סימנים זוהרים שניים בצורת שמש ואחד שלא הבנתי מה הוא.
לפתע כירון קם ואמר ברוכים הבאים שני בני אפולו ובן אפרודיטה.
לא הבנתי מה זה אומר אז השתכלתי אל מר ד' אבל הוא סתם נראה משועמם אז העברתי את מבטי אל כירון, משום מה הוא נראה המום, אני חשבתי שכמעט כל ערב מכירים במישהו ובגלל זה לא הבנתי למה כירון המום,
לפתע הוא חייך חיוך מאולץ ואמר ''טוב בואו נמשיך לאכול''.
כבר לא הייתי רעב וכנראה גם לג'יין ולרון לא היה תאבון אז פשוט בהינו באוויר עד שהארוחה הסתיימה התחלנו להתקדם לכיוון בית הרמס אבל אז צ'אק עצר בעדנו ואמר ''בואו אני יראה לכם איפה ביתן אפולו''.
______________________________________
מקווה שנהנתם ומצטער שנעלמתי להמון זמן אבל אני מקווה שעכשיו אצליח להמשיך לכתוב
YOU ARE READING
ג'ק ג'יין והרבה אלים מעצבנים
Fantasyספר לחנונים (כמוני) בסגנון של פרסי ג'קסון. מי זה פרסי ג'קסון? זה..... רק רגע מה זאת אומרת מי זה אם אתם לא יודעים עופו מכאן
