למה דווקא אני

ep 2.

הגענו לבית החדש שלנו בבוסאן אמא  שילמה מהר לבעל הבית ולאנשי ההובלה נכנסה לבית והכניסה אותי ונעלה.
היא הוציאה מהמזוודה את המקל הראשון שראתה והתחילה להכות אותי.
בכיתי, לא בכיתי כי חשבתי על הכאב בכיתי כי חשבתי על זה שזה מקום אחר חדש ,אז אולי חיים חדשים אבל טעיתי.
אמא סיימה את  המנה שלה כנראה ויצאה החוצה.

נכנסתי למקלחת והתחלתי לבכות בקול הפעם,  להוציא את כל הכעס הכאב התסכול שהיה בי.
עד שכבר נפלתי לרצפה וחיבקתי את עצמי בחוזקה.
למה אני כזאת?? 
למה נולדתי?
למה זה ניראה שאני ואמא שלי היחידות בעולם הזה?
למה העולם הזה כלכך אכזרי אליי אני לא עשיתי כלום להפך אני רק שותקת כל הזמן מהפחד שיעשו לי משהו,
שירביצו או שיצעקו אז אני שותקת.

יצאתי מהמקלחת עם עיניים נפוחות ואדומות התלבשתי ברישול ויצאתי,
יצאתי החוצה לנשום אוויר לא יכולתי יותר .
הרחוב שקט והשמיים אפורים מתחיל לטפטף ואני  לוחצת play  ומתחילה לרוץ.
חשבתי שהמוזיקה תשכיח לי הכל , את אבא,  את אופה, את הפצעים שעדיין לא הגלידו כי כל יום הם מתחדשים,  את הכאב של העולם הזה .

אחרי שעתיים כבר התחיל להחשיך והגשם התחזק אבל אני דווקה אוהבת גשם .
אבל פחדתי שאמא תכעס עלי שיצאתי בלי רשות מהבית ותכה אותי שוב אז חזרתי זאת אומרת ניסיתי לחזור פניתי ואז הגעתי לרחוב של חנויות שלא היו כשרצתי בהלוך התחלתי לפחד שאולי איבדתי את הכיוון. ניסיתי לפנות ימינה ואז ישר אבל אז היה קיר מולי אפור וענק כמו החיים שלי .
שמעתי פחית נבעטת לעברי וראיתי 5 בחורים שניראים גדולים ממני ב3 או 4 שנים בערך מסריחים מג'ויינט וסוג'ו .
הם מתחילים לשרוק לי ולהגיד לי "יאא byb בואי מותק נעשה סיבוב "  לא עניתי. הם התקרבו, אחד ניסה להוריד לי את הסוודר  והשני ליפף את השיער שלי באצבעו       .שתקתי.
המנהיג שלהם עמד, עישן סיגריה והסתכל בחיוך "זהו אני יכול להמשיך מכאן " השאר עזבו אותי והלכו אחורה והוא התקדם והתחיל לנשק אותי ותוך כדי לפתוך את המכנס שלו ולהוריד את שלי,  ניסיתי להתנגד אבל לא ידעתי איך כי לא עשיתי את זה אף פעם.
הוא התחיל למשש אותי ופתאום ראיתי אותו עף אחורה.
לא הבנתי חשבתי שאני חולמת כי זה מה שיחלתי שיקרה..

ראיתי בחור שנראה לא שונה מהם מתקרב .
שיער שחור עיניים רצחניות מעיל עור.
הוא התקרב אליי ונירתעתי הוא אמר שאין לי מה לדאוג גיחחתי כי זה מה שאמא אומרת לי.. 
הוא חנק את המנהיג ובעט לשתיים בביצים והבריח אותם.
נשארנו שתינו עומדים במבוי סתום יורד גשם ושנינו עם ראש מושפל .
"את בסדר? "
"כן.. " רצתי מהר כדי שהוא לא יוכל לתפוס אותי .
אני עדיין חושבת שהוא רע הוא ניראה כלכך מפחיד ודומה למי שכמעט אנס אותי.
המשכתי לרוץ והפעם בלי אוזניות . שמעתי כל מגפיים בגשם וקפאתי.  חשבתי שהם חוזרים אליי משהוא תפס אותי בכתף מאחורה וסובב אותי. הסתובבתי קפואה,  הוא התנשף בחוזקה "אני כלכך מצטער.. "
"?"
"זה היה אחי מקודם"
המשכתי ללכת מקווה שלא שמעתי כלום.
אני לא רוצה ולא יכולה שיהיה לי עכשיו קשר עם בן ועוד במקום חדש .