Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
למה הו למה פונטו חייב לטשטש לי תמונות שהשקעתי בהן?
אבל יש לי רעיון ממש מגניב לזה
" מאז שדמיאן נולד כל מה שידע היה רצח, נולד למשפחת המתנקשים בין הצללים שמלכה בטריטוריית המתנקשים כבר אלפי שנים, חי את חייו בלי הבדלים של טוב ורע. חמלה, מילה זאת אינה נמצאת בלקסיקון שלו אפילו, הרי מי ילמד אותו את זה? אמו, היא אף פעם לא הראתה לו מי ההרגשה של להיות נאהב. האנשים בטירה שבה הוא גר, לא בטוח אם ידעתם אבל מתנקשים הם לא עם כזה תקשורתי וחביב, במיוחד לא לילדים בני שלוש עשרה. אביו, דמיאן לא יודע איפה הוא. פעם כשדמיאן היה קטן הוא חי איתם בטירה אבל אחרי כמה זמן אביו עזב ובאמת שאין לו מושג אם הוא עדיין חיי. היחיד שנמצא שם בשבילו הוא סבו, האיש שעל כס המתנקשים ואמור להיות הקר ביותר כלפיו הוא האיש שהראה לו אהבה יותר מכל, אירוני. סבו אימן את דמיאן להילחם בשביל שיום אחד הוא ירש את כסאו.
יום אחד דמיאן מוצא את עצמו במצב מביך כאשר אישה בהריון מגיעה אל הטירה בבקשת מקלט והוא מכל אנשי הטירה עוזר ליילד את תינוקה. נס החיים הוא דבר כה יפיפה ,אם כי דיי מגעיל ומטריד, אבל כל המראה הזה גורם לדמיאן לתהות בבחירת החיים של אבותיו ולשאול שאלות שאולי יסכנו את מיקומי העתידי על הכס. הוא בסך הכל ילד, למה לו מגיע גורל של הרס, דם והרג?
לראשונה בחייו דמיאן פוחד מידיו שלו והכי גרוע, הוא לא בטוח עם זה דבר רע."
זה לא הולך להיות סיפור רומנטי בשום צורה ודמיאן הולך להיות כל כך מבולבל מכל דבר שיהיה שם, אני כבר מתה עליו. הוא מהדמויות האלו שאתה רוצה לתת להם חיבוק אבל הם פשוט יעיפו לך את הידיים.
