23:36 6 דקות.
23:43 11 דקות.
זה הרגיש לי כמו נצח
נצח שסוחב איתו צעקות
ופחד
אמיתי מידי
ויכול להרוג.
הבכי וההיסטריה נעצו לי סכין בלב,
סובבו עוד קצת כל שנייה שעברה
והרגישה כמו 30 דקות.
וכמה שניסיתי לא לבכות בעצמי,
שלא תשמע שום שבירה בקולי
והייתה.
23:54
אני יושבת על הרצפה
בוהה בשום דבר
60 שניות איפוס
הלם
23:55
התפרקתי
1:06
עדיין לא מצליחה לישון.
מפחדת לעצום עיניים
לקום לבשורה שנגמר
איתה לא יהיה לי מחר.
איך אומר לה כמה אהבתי אותה
אם נשמתה לא פה,
היא למעלה.
איך אוכל לעצור את הזמן,
ולברוח
לרוץ אליה
איך אוכל לעצור את הזמן,
שכמו בשיחות
יחלוף כמו בשעון שבור.
בכיתי בפתאומיות כמה ימים ברצף, בלי שום רגש. פשוט בכיתי.
והקול הרועד שלה עוד מפחיד אותי, הנשימות המהירות והבכי החונק.
אני לא יודעת איך להחזיק את עצמי.
בוכה בפתאומיות ומי יודע מתי נגמרות הדמעות
