"אני לא עובד עם קסם" (פאנפיק. פלונטר הסדרה & הארי פוטר)

פרק 1

וריאן כבר הסתכל מכל הזוויות, חיפש ידית לדלת סתרים ואפילו ניסה לנקוש עם השרביט שלו על הלבנה השלישית מלמעלה.
אבל כלום לא עזר, לא היה בין רציף 9 ל-10 של תחנת קינגס קרוס שום דבר מלבד קיר לבנים.
וריאן הסתכל במבט נואש על כרטיס הרכבת שלו, ואחר כך על המזוודה שלו, עליה נמנם דביבון קטן ואפור, ואמר "אני לא מבין את זה, רודיגר. כתוב רציף תשע ושלושה רבעים- אבל לא נראה שיש רציף כזה."
בזמן שוריאן המשיך לחפש, התקרבו לרציף שני אחים עם שיער בצבע בלונד תות, בן ובת, מדברים וצוחקים. ברגע שוריאן הבחין באחים, הוא הפסיק לחפש.
פתאום וריאן ממש שמח שלא לבש את בגדי בית הספר-אם כי גם בגדי המוגלגים שלו היו מגוכחים למדי. הוא ניסה פשוט להתנהג בטבעיות- דבר שהוא היה די גרוע בו. ברגע שהאחים הבחינו שמשהו לא בסדר, הבת שאלה את וריאן בחביבות "הלכת לאיבוד?"
היה לה שיער בצבע כתום בהיר, ועיניים בצבע זהה- ענקיות ואינטיליגנטיות, עם ניצוץ של שובבות.
"אני חושב שכן" ענה וריאן, בקול שקט וממש לא אפייני לו.
הילדה הג'ינג'ית חייכה. "מה אתה מחפש?" היא שאלה.
וריאן בלע את רוקו. "רציף תשע ושלושה רבעים?" הוא אמר בקול קטן וחנוק.
"הו, אז גם אתה הולך להגוורטס" חייך אחיה הגדול של הילדה. הם היו כמעט זהים, מלבד המשקפיים שלו, ופניו שהיו מעט מרובעים יותר.
"כן!" וריאן אמר בהתלהבות, כאילו חזר לחיים, ורק אז שם לב לכלוב הציפורים בידיו של הנער, ובתוכו ינשוף חום. "אז איפה הרציף?" הוא שאל, נרגש.
"ממש כאן." אמרה הילדה, והצביעה על קיר הלבנים. אותו אחד שוריאן ניסה לעבור במשך חצי שעה. קיר שעדיין נראה מוצק למדי. וריאן בהה בה.
"מיד תראה." היא אמרה, לפתה את המזוודה שלה ורצה אל הקיר- ופשוט נבלעה בתוכו.
וריאן פלט קריאת הפתעה ומעד, מעיר את רודיגר, ובהה בפראות בקיר, *שעדיין* נראה מוצק למדי!
הנער הג'ינג'י צחק. "אחרי שהערת את הדביבון, אני ממליץ שתעבור מהר, לפני שהוא יברח לך." אמר, ועבר גם הוא בקיר.
רודיגר הסתכל על וריאן במבט מעורר רחמים, אבל וריאן לא נענה לו. הוא ניתק את רודיגר בקושי רב מהמזוודה שנשארה שרוטה מטפריו, והניח אותו על כתפו. הוא נטל את המזוודה בידיו והסתכל שוב על קיר הלבנים. רודיגר הידק את אחיזתו בכתפיו של וריאן. הילד נשם עמוק והחל לרוץ אל הקיר-שעדיין היה די מוצק. רודיגר צווח מרוב פחד. וריאן עצם את עיניו, אך המשיך לרוץ, חושב כמה מביך זה יהיה להתקשר לאבא שיבוא לאסוף אותו אחרי שלא הצליח לעלות על הרכבת. במיוחד אם יהיה לו אף שבור.
אבל הקיר לא הגיע.
הוא פקח את עיניו. "לכל השיערות-!" הוא כבר לא עמד בין רציף תשע לעשר.
הוא עמד ברציף לא מוכר עם שלט שעליו כתוב בגדול 'רציף 9,3/4 '.
סביבו היו קוסמים ומכשפות- נפרדים מהילדים שלהם לפני שעלו לרכבת האקספרס להוגוורטס.
 "אני קייטי דרך אגב" שמע וריאן קול ממאחרו, הוא קפץ בבהלה, הסתכל אחורה וראה שוב את הנערה הג'ינג'ית. היא לא התאמצה להסתיר את ההנאה מלראות אותו קופץ בהיסטריה, "אבל אתה יכול ליקרוא לי פידג' ".
"אני וריאן" הוא אמר במאמץ רב לחייך גם.
 "טוב אז... ביי" אמרה קייטי ועלתה לרכבת ביחד עם אחיה.
"ביי" אמר וריאן "תודה".