"אני לא עובד עם קסם" (פאנפיק. פלונטר הסדרה & הארי פוטר)

פרק 3

"ההורים שלך מוגלגים נכון?" שאל היקאפ.
"כן"
"ואתה לא ידעת שאתה קוסם לפני שקיבלת את המכתב מהוגוורטס?"
"לא, לא ידעתי"
"אז איך זה שאתה לא מתחרפן מכל דבר קסום שאתה רואה?"
"זה שלא ידעתי שאני קוסם לא אומר שלא ידעתי על קיומו של הקסם."
"איך ידעת על קסם עם גדלת בבית מוגלגי?"
"אני גר בקורונה. כשמישהו בקורונה אומר 'אני לא מאנמין בקסם' , זה פחות או יותר כמו לומר 'אני לא מאמין בנסיכה האבודה'."
"אתה יכול להסביר?"
וריאן הרהר קצת, מנסה לחשוב מאיפה להתחיל ואז שאל "שמעת אל פרח טיפת השמש?"
"פרח טיפת השמש? זה שיכו לרפא חולים ופצועים?"
"ויש אנשים שאומרים שהוא יכול גם להפוך מישהו לצעיר יותר או אפילו להחיות מתים."
"כן שמעתי עליו, מה איתו?"
"טוב אז, אממם... לפני 14 שנים, המלכה אריאנה הייתה בהריון וחלתה אנושות אז המלך פרדריק שלח אנשים שיחפשו את פרח טיפת השמש כדי להציל את המלכה ואת העובר. וזה דיי הצליח, מצאו את הפרח וריפאו את המלכה אריאנה שילדה בת שלמה ובריאה. אבל הסיפור לא ניגמר כאן. בלילה שאחרי לדת הנסיכה, היא נחטפה. אף אחד לא יודע איפה היא, אף אחד לא יודע מי חטף אותה, אף אחד לא יודע למה חטפו אותה. אבל האגדה מספרת שכשנתנו את הפרח למלכה אריאנה, טיפת השמש עברה לעובר וביחד איתה, כוחות הריפוי והאיש שחטף את הנסיכה רצה את טיפת השמש לעצמו אז הוא מחזיק את הנסיכה בשבי ולוקח מהדם שלה כדי להכין שיקוי רפואה ולמכור אותו לתמימיי דרך."
וריאן סיים את הסיפור במצמוץ הכי איטי והכי דרמטי שהיקאפ ראה בחייו. רודיגר שתק לכל אורך הסיפור (הוא כבר ידע לזהות את טון הדיבור של וריאן כשהוא רצה אווירה דרמטית).
"אין לכם את זה בגרסה פחות מלחיצה?" שאל היקאפ כשהוא בוהה בוריאן.
"תאמין לי שאני מסכים איתך, אבל פשוט לא הצלחתי לחשוב על סיבה הגיונית אחרת שמישהו יחטוף את הנסיכה יום אחרי שהיא נולדה.
שררה ביניהם שתיקה במשך כמה דקות. היקאפ הסכל בחלון ואמר "אני חושב שכדאי שתלבש את הגלימה שלך, נראה שאוד מעט נגיע"
וריאן פתח את המזוודה שלו, חפר מתחת להר הספרים, הוציא בעדינות את ערכת האחכימיה שהביא בשביל זמן פנוי, ובסוף הגיע לגלימות שלו.
וריאן הוציא את אחת הגלימות שלו ולבש אותה.
"למה אתה מחייך ככה?" שאל היקאפ.
"כלום" אמר וריאן "פשוט מוזר לי ללבוש שוב מדי בית ספר."
"למה אתה מתכוון ב'שוב'?"
"מוגלגים מתחילים ללמוד בגיל שש אבל אחרי שבכיתה ב' פוצצתי את בית הספר השמיני של, בתי ספר משום מה הפסיקו לקבל אותי."
"פוצצת שמונה בתי ספר?"
"שמונה זה רק פיצוצים בלי לספור רעידות אדמה, סופות הוריקן, הצפות, שיחרורים של גזים רעילים, שריפות וכיתות שלמות שמשום מה שומרות על רדיוס של עשרה מטרים ממני."
"עושה רושם שיש לך גישה לאסונות"
"למה אתה מחייך ככה?"
"סוף סוף מצאתי אוד אסון מהלך כמוני"
"תגדיר את הצד האסוני שלך"
"כל פעם שאני יוצא החוצה באמצע תקיפת דרקונים, איכשהו כל הכפר נסרף"
"דווקא נסרף? אין לך אוד אסונות במאגר?"
"הבעיה אצלנו היא דרקונים ואני לא אלכימאי אז המעגר מצומצם"
וריאן והיקאפ שוב צחקו כמו שני פסיכים.
דלת התא נפתחה ונכנסה נערה עם עיניים ירוקות, עור חיוור וקצת צהבהב, שיער ורוד משורק לשביל בצד ומבט ביישן. הגלימה שלה נראתה כמעט כמו הגלימה של וריאן אבל היו לה שוליים צהובות וליד סמל בית הספר היה אוד סמל עם ציור של גירית.
"אני מצטערת להפריע אבל טוויליית ביקשה שאים תוכלו בבקשה לדבר יותר בשקט, היא תעריך את זה מאוד" אמרה הילדה בקול חלש וביישן בזמן שרודיגר התחקך ברגליה.
"זה יהיה קשה אבל נשתדל" אמר היקאפ והשניים שוב צחקו. הנערה קברה את ראשה בין כתפיה וליתפה את רודיגר.
"איך קוראים לך?" שאל היקאפ.
"פלתרשיי" אמרה הילדה בקול חלש ומהיר.
"סליחה, לא שמעתי..."
"פלתרשיי"
"לא ממש שמעתי..."
פלתרשיי הלכה אחורה בצעדים קטנים ואז יצאה מהתא וברחה משם.
"טוווב, זה היה מוזר" אמר היקאפ.
"מה הקישוטים הצהובים שיש לה על הגלימה?" שאל וריאן.
"אלא קישוטי הבתים" הסביר היקאפ "חלק מטקס פתיחת השנה של הוגוורטס כולל מיון של כל תלמידי השנה הראשונה לארבעה בתים לפי תכונות אופי. אמיצים לגריפינדור, שקדנים לרייבנקלו, טובי לב להאפלפף, שאפתנים לסלית'רין."
 "באיזה בית התה חושב שתהיה?"
"לא יודע, סלית'רין או רייבנקלו."
"סלית'רין?"
"כן, אני מכווה להיות הראשון שיהרוג דרקון מסוג ניית - פיירי, שזה דיי שאפתני."
"מה זה נית - פיירי?"
היקאפ דפדף בספר שלו. וריאן לא ידע ליקרוא את מה שכתוב שם אבל הוא ראה את האייורים, ציורים של ויקינגים נלחמים בדרקונים מסוגים שונים.
היקאפ עצר בעמוד בלי ציור והתחיל ליקרוא "נית - פיירי.  גודל: לא ידוע. מהירות: לא ידוע. הצאצא הלא קדוש של הברק והמוות בעצמו. מסוכן ביותר. סיכויי יחיד: להתחבא ולקוות שהוא לא ימצא אותך."
" 'הצאצא הלא קדוש של הברק והמוות'?" שאל וריאן.
היקאפ חבט לעצמו במצח כאילו חושב "אלים אדירים, איך מסבירים משהו לאידיות הזה?"