"אני לא עובד עם קסם" (פאנפיק. פלונטר הסדרה & הארי פוטר)

פרק 2

הרכבת כבר התחילה ליסוע, וריאן גרר את המזוודה שלו לאורך תאי הישיבה ורודיגר בעקבותיו - מעושר מזה שלא צריך לעבור דרך אוד קירות.
וריאן פתח את הדלת של אחד התאים וראה שם ילד בערך בגילו, עם שיער חום, הוא כבר לבש את גלימת בית הספר שלו והיה שקוע בספר.
"אני יכול לשבת כאן" שאל וריאן. הילד העיף מבט אל וריאן והינהן.
וריאן גרר את המזוודה שלו לתוך התא והיתישב בזמן שרודיגר טיפס על הספסל והיתנחל על ברכיו.
הילד המשיך ליקרוא.
"מה אתה קורא" שאל וריאן.
הוא סגר את הספר הראה אותו לוריאן ואמר בחייוך "יש בספר הזה הסבר מדוייק על כל סוג של דרקון ואיך שהוא תוקף."
"וואוו, איפוא קנית אותו?"
"בברק. שם אני גר."
"אתה חושב שאפשר ליקנות אותו גם בסימתת דיאגון?"
"אני לא חושב. בברק פשוט יש בעיה של פלישת דרקונים אז הם מוציאים דברים מהסוג הזה בשביל הגנה עצמית."
אז אני אוכל ליקרוא את האחד שלך אחרי שתסיים אותו?"
"אני לא יודע עם תצליח. הוא כתוב ברונות."
"אתה יודע רונות?"
"אני נורדי אז כן"
למשך כמה שניות שררה בניהם שתיקה.
"איך קוראים לך?"
"אני וריאן"
"אני היקאפ. שם נהדר אני יודע."
"היקאפ?"
"כן היקאפ. אבל תאמין לי, יחסית לרוב השמות בברק, יצאתי בזול."
"למשל?"
"פישלגס"
"אוי ויי .בחיי, באמת יצאת בזול"
שניהם התגלגלו מצחוק ורוגידר נפל מברכיו של וריאן.
מכשפה זקנה עם עגלת תא מלאת ממתקים פתחה את דלת התא וראתה שני פסיכים בהתקן גיקיות. היא חיקתה שהם יפסיקו לצחוק ושאלה "רוצים משהו מהעגלה ילדים?"
היקאפ קנה כמה צפרדעי שוקולד, עיגיות דלעת וחבילת סוכריות פרטיבוץ בכול הטעמים.
וריאן פשוט חייך והסביר שאיין עליו כסף.
אחרי שהמכשפה הלכה וסגרה את דלת התא, היקאפ הציע לוריאן לקחת קצת ממה שהוא קנה.
"זה אכיל?" שאל וריאן.
"זה אמור להיות"
"הצבעוניות של זה מפחידה אותי"
"למה דברים צבעוניים מפחידים אותך?"
"בוא נגיד שאני אלכימאי ואני עובד עם כימיכלים מהסוג הזה ואני לא ממליץ לשתות אותם."
"ומה יקרה לי עם אני אשתה  אותם?"
"יש סיקוי שתמות בייסורים אבל יותר סביר שתתפוצץ."
"טוב, אני אכלתי ממתקים מהסוג הזה הרבה פעמים ואני מבטיח לך שלא התפוצצתי אפילו פעם אחת."
השניים שוב צחקו כמו פסיכיים. אחרי שהם נרגעו, היקאפ הצביע על הכפפות, הסינר, ומשקפי המגן שוריאן לבש. ושאל "למה אתה לובש את אלא?"
"כמו שכבר אמרתי, אני אלכימאי. כשאני עובד עם הכימיכלים שלי, הדברים האלא פחות או יותר שומרים עליי בחטיחה אחת. ויש לי נטייה לשכוח להורים אותם."
רודיגר התחפר בתוך הספסל, היקאפ הסתכל על רודיגר ושאל "הדביבון שלך תמיד מתנהג ככה?"
וריאן העיף מבט לעבר רודיגר ואמר "האמת שלא, בדרך כלל הוא הרבה יותר פעיל, אבל הוא עבר דרך קיר לפני כמה דקות והוא צריך זמן להתאושש".
"טוב אז... אנכנו מתכוונים לאכול?"
"אתה בטוח שזה לא רעיל?"
"בוא נוכל באותו זמן ואים נמות נמות ביחד."
היקאפ לקח עוגיית דלעת ווריאן עשה כמוהו.
וריאן נגס בעוגיה, לדעבונו הוא עדיין היה חי. והעוגיה הייתה דיי טעימה.
אחרי זה וריאן העז לנסו את הסוכריות בכל הטעמים, הוא אכל סוכריה כחולה, היה לה טעם חריף מוזר שהזכיר באופן קצת מפחיד משחת שיניים. הוא ירק את הסוכריה.
"אהה כן." אמר היקאפ "כשכתוב 'בכול הטעמים' הכוונה היא שבאמת יש שם כל טעם".
הוא לקח סוכריה כתומה, נגס בקצה שלה ואמר "יצא לי מזל, טעם של חמאת בוטנים."
וריאן אזר אומץ ולקח סוכריה בצבע ירוק.
"איזה טעם יצא לך?" שאל היקאפ.
"אני לא יודע" ענה וריאן "אין לזה ממש טעם. אני חושב שזה אמור להיות טעם פלסטיק."
רודיגר נגס בסוכריה כחולה ומיד ירק אותה. וריאן הוציא מהמזוודה שלו צלוחית ובקבוק מים ואמר "יש לי תחושה שלרודיגר יש פחות מזל." בזמן שמזג מים לתוך הצלוחית ורודיגר התנפל אליה.
היקאפ חייך ברשעות ושאל "אתה מעז לנסות אוד אחת?".
המשחק התחיל!
"זאת בטעם אורז"
"זאת בטעם אבן"
"זאת בטעם אקמול"
"זאת בטעם מלח"
"זאת בטעם אקמול"
"אוד אחת בטעם פלסטיק"
"זאת בטעם מגבון"
"עדיפ שאני לא אגיג לך את הטעם של זאת"
וריאן הרים סוכריה שקופה והראה אותה להיקאפ ששאל "נו למה אתה מחכה?" אבל גם נראה מהסס.
וריאן נגס בקצה הסוכריה, היה לה טעם מוזר שוריאן לא הכיר.
"איזה טעם זה?" שאל היקאפ.
"אני לא בטוח"
"תן לי לנסות"
היקאפ נגס גם הוא בסוכריה ואמר "אין לי מושג איזה טעם זה."
וריאן חשב קצת ואז שאל "אתה חושב שזה טעם ציאניד?"
השניים שוב צחקו צחוק פסיכי.

וריאן כל כך נהנה, אחרי 11 שנה שהוא חי בין מוגלגים ולא היה לו אפילו חבר אחד, זה היה היום הראשון שלו בעולם הקוסמים וכבר היה לו חבר. (טוב אוליי קסם זה לא דבר נורא כל כך אחרי הכל.)