"היי" אמר הבחור החושש שעמד מאחורי דלת הכניסה לבייתה של קאטרין, "היי?" שאלה אנה כשגופה כוסה בפיגמה שחורה אם חתלתולים, אדם בהה באחד החתלתולים, הוא חשב שטעה בבית אך זכר שראה את האישה המוצבת מולו בהלוויה, "אני אדם, ה-הייתי בהלוויה... הבתי שוקולדים ובאתי לנחם אותכם, לא ידעתי אם אתם אוהבים שוקולד, וחשבתי שוקולד זה תמיד מנחם אז פשוט..." אמר אדם בחוסר ביטחון אך נקטע ברגע, "בוא כנס" אמרה אנה ופתחה את דלת הבית לרווחה, הנער נכנס בחשש, הוא לא ציפה לראות את קייל וקריס, במיוחד לא לבושים בפיגמות.
"אדם?" קראה קאט כאשר מבטם של שלושת הנערים היו על אדם, הבחור הלא כל כך גבוהה הסתכל חזרה על הנערים והרגיש את ליבו פועם מלחץ, "באתי לשבעה שכנראה לא מתקיימת" אמר אדם בקול חלש, "מאיפה אתה יודע איפה אני גרה???" שאלה קאט, שאלתה גרמה לשריריו של קריס ללהתקשות כי הוא הבין שלבחור הרזה מולו עקב אחרי אהובתו, הוא הבין שיכול להיות מצב שבו אדם פסיכופט או אובססבי לגבי חברה שלו, שני המצבים לא גרמו לו להיות שמח במיוחד הוא לא רצה לחלוק בחברתו אם אדם, במיוחד לא אחרי שרדף, הזיעה והשיג את קאט.
"ש-ש-שאלתי את המורה" אמר אדם והעביר יד בשערו הבלונדיני, "אתה יכול לשבת אם אתה רוצה" אמרה אנה, המבטא הרוסי שלה שבדרך כלל הצליחה להסטיר הטבלת בזמן אמירת היא הביאה כיסא נוסף שעליו התיישב אדם.
🥂💊💉⚰🔫
"דיי זה לא יפה" אמרה דפנה וקטעה נשיקה סוחפת אם אנגלינה, "את מטריפה אותי" אמרה אנגלינה וקמה מהספא בזולה שהייתה על הגג, "אנגי, זה לא מכבד אבא של קאט מת ושנינו היינו אתמול בהלוויה שלו" אמרה דפנה כאשר תפסה בידה של אנגלינה שישבה לידה, "אז מה, נכון זה לא מכבד אבל העולם לא נעצר, דף, דפוש, דידי, נו אולי תנשקי אותי שוב את ממכרת" אמרה הבחורה בעלת השער הלבן ונימרחה מעט על דפי.
דפנה ישבה שם ובהתה בה אם חיוך, פעימות ליבה של הבחורה הבוגרת פעם בחוזקה, היא דיברה אם אנגלינה רק מספר ימים אבל היא כבר הרגישה איך העולם נברא בשביל שנייהן, היא הרגישה כאילו הגורל הכריח אותן להפגש, היא לא יכלה לענות על השאלה ללמה בצורה כל כך זריזה התאהבה בילדה הזאת שיושבת מולה ברגע זה.
היא התאבה באנגלינה ביום של היום הולדת של קריס וקייל, את זה היא ידעה בוודאות מכייון שהיא משחזרת לעצמה שוב ושוב את הרגע שבו הן ישבו על קצה הגג שיכורות ופשוט דיברו והזדהו אחת אם השניה, ואנגלינה הרגישה עייפות כבדה ופשוט נשכבה על רגלייה ונרדמה, דפנה זכרה שהיא ליטפה את פניה בחיוך ולחשה את המילה תודה בזמן שנישכבה לאחור ונרדמה גם היא.
אנגלינה קמה מימקומה והחלה להסתובב באזור, "מה את עושה?" ציחקקה דפנה שהתסכלה על אנגלינה שהייתה מרוכזת בריצפה, "אני מחכה שכבר תקומי ותנשקי לי את הצורה" אמרה אנגלינה שהמשיכה להסתובב ולהסתכל על הרצפה, "אז את תחכי עוד המון זמן" אמרה דפנה ושילבה את ידיה בזמן שנשענה על משענת הספא, "למה את מחרפנת אותי?" שאלה אנגלינה והסתכלה על דפנה במבט רציני, "אולי כי אני קשה להשגה?" אמרה דפנה, "לא לא לא, זה לא זה, יש משהוא בנשיקה שלך שגורם לי להפסיק לדמיין את הדם של האנשים אחרי שאני מדמיינת איך אני חותכת אותם לחתיכות קטנות, את הבן האדם היחיד שאני מרגישה שאני רוצה לשמור עליו, להגן, שאני רוצה להיות איתה באמת, אבל כל פעם שאת עושה את עצמך לא רוצה אני מתרסקת, אני מדמיינת אותך כבר חותכת לי את הוורידים, את איך שהקרקע עוזב את רגליי, וזה רק כי אמרת לא לנשיקה קטנה, אני מתחרפנת ליידיך אני מרגישה כאילו באתי אם סכין לשדה יריות" אמרה אנגלינה והתרסקה בעדינות וחנניות על השטיח שהיה מתחתיה.
צחוק חזק נשמע, אנגלינה בהתה בצחוקה של דף ולא הבינה איך היא צוחקת על הרגשות שלא חוותה מעולם, "ברוכה הבאה לעולם שניקרה אהבה, ועכשיו כשאמרת לי מונולוג שלם שאומר אני אוהבת אותך, אני יכולה להגיד לך שזה הדדי" אמרה דפנה בזמן שקמה מהספא והתיישבה ליד אנגי, היא תפסה בידה את לחייה של הצעירה ובידה השניה את זרועה אנגי ונישקה אותה נשיקה עדינה שהייתה מושלמת, תנועות שפתייה של אנגלינה זזו בדיוק באותו הקצב אם שפתייה של דפנה, לשונם הצטלבו וזזו באיחוד מושלם כאילו הפיות האלה נעדו להתאחד.
שעה חלפה לה כשהשתיים התנשקו בלי לשים פס על אף אחד עד לרגע בו אנגי קיבלה שיחת טלפון והשתיים התנתקו מנשיקתן.
"אלו" אמרה אנגלינה כשענתה לשיחה לא מזוהה, "אנגלינה?" שאל קול גברי מהצאד השני של הקו "כן, ומי אתה?" שאלה אנגלינה, "אני הפיבול" אמר הגבר, באותו הרגע אנגלינה הבינה שזה הבחור שהעבירה לו את הטלפון שלה על מנת שימכור לה סמים, "איפה לפגוש אותך?" שאלה אנגי בקול רציני, "במקום הקבוע" אמר הגבר והשיחה התנתקה.
אנגלינה לא חשבה פעמים ונתנה נשיקת פרדה לדפנה ואמרה שהיא חייבת לזוז.
דפנה המבולבלת החלה לעקוב אחרי חברתה, הסיקרון הרג אותה היא הסתתרה מאחורי אנשים וחפצים על מנת לא להטבלת עד שראתה גבר מעביר לה השהוא בשקית שחורה ואנגלינה העבירה לו כמות מכובדת של שטרות, הם הסטטרו כשעשו את זה ולכן דפנה הבינה במה מדובר, היא לא הייתה טיפשה והסתובבה והלכה לה לבייתה.
עברו מספר ימים שבהם אנגלינה לא הפסיקה להתקשר לזו שאהבה בפעם הראשונה בחייה, אך דפנה לא הצליחה לענות לה, הילדה התמימה שאהבה יוניקורנים ודובונים ענקיים ואהבה לראות סדרות ילדותיים לא האמינה שזו שאהבה הדרדרה לסמים, היא ידעה שהיא שותה וידעה שהיא נהנת מזה והבינה אותה כי גם דפנה אהבה לשטות מוצרי אלכוהול, אומנם דפנה אהבה לשתות אלכוהול לעיתים רחוקים לא כמו דפנה, אבל המחשבה שאנגי שלה מעשנת סמים לא השיחה את דעתה והיא לא יצאה לשום מקום באותם הימים.
🥂💊💉⚰🔫
"ביקור חולים" אמרה קייל ונכנסה לבייתה של דפנה.
קיילין ראתה את דפנה מרוסקת על המיטה ומקנחת את אפה כאשר על הרצפה מליוני ניירות, עיינה של דפי היו אדומות ונפוחת וקייל החלה להגעל אך לא נתנה לעצמה להראות זאת.
דפנה השתעלה מספר פעמים על מנת לגרום אמינות בכך שהיא חולה, "אז איפה אנגלינה ומה איתה ואיתך באמת?" שאלה קייל שחשדה במערכת היחסים שלה אם אנגלינה, "לא יודעת מה קורה אם זה אני גם לא רוצה לדעת מה קורה אם זה!" אמרה דפי בקול רציני אך שבור וקינחה את אפה שוב, "אה... חשבתי יש ביינכם משהוא..." אמרה קייל והתיישבה על קצה המיטה של הנערה "החולה", "גם אני חשבתי ככה אבל הבנתי שזה כנראה לא זה" "החולה" אמרה בשיעול מוגזם שגרם לקייל לחשוד שהיא לא באמת חולה.
שתיקה קטנה עברה בין השתיים "טוב אני לא אחטת בזה אם את לא רוצה" אמרה הבלונדינית, "מי את ומה עשית אם קיילין" אמרה דפנה שהופתע מימלותיה של קייל, "מה באמת אם את לא רוצה אני לא אשאל" קיילין השיבה, "ומה קרה אם החטתנית שלך?" שאלה הבחורה אם הגוונים הסגולים בשער ואז נשמעה דפיקה בדלת הכניסה.
קייל הלכה לפתוח את הדלת וראתה את אנגלינה מהצד השני של הדלת אם פרחים ופתק בידה, "וואו קייל מה את עושה פה?" שאלה אנגלינה, "אני מניחה שבאתי מאותה סיבה כמוך לעשות ביקור חולים" אמרה הבוגרת מביניהן.
YOU ARE READING
The Best bad friends
Romanceבני אדם נולדים תמימים. ככל שהם גדלים ניצבות בפניהם יותר ויותר אפשרויות. השבילים שהם בוחרים ללכת דרכם יכולים להיות טובים או רעים להם או לאנשים מסביבם. אף אחד לא יודע לאן הדרך שיבחר תוביל אותו ולכן כל אדם מבזבז זמן רב מחייו בהתלבטות מתמדת לאן עליו לפנ...
