סיפורים מפחידים

חוף

כשהייתי בתיכון, בגיל 17
כל מה שהיה במחשבות שלי ושל חברים שלי זה בנות.

הייתה בת ספציפית שהייתה איתי בכיתה בפיזיקה איתי שממש נמשכתי אליה, קראו לה טיפאני.

בעיקרון החבר הכי טוב שלי סיג׳יי הצליח להגיע לחברה הכי טובה של טיפאני ולשכנע אותן להגיע לאיזה חוף איתנו באותו לילה בגלל שזה היה שישי והיה חמים, החלק הכי טוב שטיפאני הסכימה לבוא.

סיג׳יי הגיע לבית שלי בעשר בלילה באותו יום, קפצתי למושב הקדמי ונסענו לאסוף את טיפאני וג׳יאנה, בדרך לשם הסכמנו לגרום לי להיות לבד עם טיפאני וסיג׳יי יהיה לבד עם ג׳יאנה.

הייתי לחוץ אבל כשטיפאני וג׳יאנה נכנסו לרכב הכל הלך די חלק, אני וסיג׳יי גרמנו להן לצחוק הרבה פעמים.
כשהגענו לחוף אני יכול לאשר שהאווירה עם טיפאני הייתה ממש טובה, אני לא זוכר מה קרה בדיוק אחרי שיצאנו מהרכב אבל אני זוכר את החוף ריק מאנשים.

סיג׳יי הצליח להתקדם עם ג׳יאנה לחושך אחרי כמה דקות, בדיוק כמו שתכננו.
טיפאני ואני לקחנו הליכה למים והרטבנו את הרגליים ומה לא.

אחר כך פשוט ישבנו בחול ודיברנו כמה זמן, הכל הלך חלק עד שטיפאני הצביעה לכיוון הים "מה זה?" היא אמרה,
הסתכלתי לאיפה שהיא הצביעה אבל לא ראיתי משהו.
צחקתי עליה שהיא כנראה רואה אשליות וקמתי כדי להתקרב למים בתקווה שאולי אראה למה היא מתכוונת.

הרגליים שלי נגעו במים הקרים וזה כשהייתי קרוב מפסיק כדי לראות את זה..
היה שם חפץ ממוקם בצורה אנוכית ארוך
התקרבתי קצת יותר ואז זה זז,
קפצתי מהמים חזרה לטיפאני.
"זה בן אדם" אמרתי לה בשקט.

זה היה ממש מוזר... העובדה שכל אחד יהיה בתוך מים קפואים בשעה הזאת.
טיפאני רצתה לזוז בגלל שלא הרגישה בנוח וזה היה נראה שמה שזה פשוט צופה בנו.. איכשהו זה פשוט הרגיש ככה.

אז הלכנו קצת רחוק יותר בחוף עד שחשבנו שיהיה לנו יותר פרטיות.
ישבנו על החול כשרק הקולות שלנו ושל הים ברקע, אבל טיפאני פעם נוספת הצביעה על משהו
"אתה שומע את זה?" היא שאלה אותי,
אני כן די שמעתי את זה.. זה היה כמו קול של התזה אבל זה הפסיק שניה אחרי שזה התחיל, הסתכלנו לכיוון המים ושמעתי את טיפאני מתנשפת.
הבן אדם היה שם שוב, התכוונתי ללכת לשם ולומר לו ללכת מאיתנו אבל טיפאני אמרה לי בוא פשוט נלך והאמת שקיוויתי שתגיד את זה, רק רציתי להישמע קשוח מולה.

חזרנו לרכב וסיג׳יי וג׳יאנה לא חזרו עדיין, פתאום הטלפון שלי התחיל להתמלא בהודעות שכולן מסיג׳יי. ככל הנראה הוא התכתב בלחץ בזמן שהיינו על החוף וכנראה לא הייתה לי קליטה ליד המים.

ההודעה הראשונה שלו הייתה
'אחי יש איזה בחור מוזר במים שפשוט צופה בנו..'

ההודעה השניה הייתה
'יו איזה בחור מעוות מתחיל לעקוב אחרינו תיכנס לרכב עכשיו!'

חמש דקות אחרי זה הוא שלח עוד הודעות בעיקרון בפאניקה בכך שמשהו עוקב אחריהם בחושך.
משהו, לא מישהו.

ההודעה לפני האחרונה שלו הייתה שהוא בא לחפש אותנו ולענות לו כשאני מקבל את זה..

ההודעה האחרונה שלו הייתה שהם בדרך לרכב ושנגיע לשם, מסתבר שהוא גם ניסה להתקשר אליי שלוש פעמים.

התקשרתי אליו בפעם הראשונה והוא ישר ענה ללא אוויר לא נותן לי אפילו לדבר, כל מה שהוא שאל זה אם אנחנו ברכב ואמרתי כן, הוא אמר יופי ושנישאר שם וניתק.

פחות משלושים שניות ג׳יאנה וסיג׳יי יצאו מהחושך שהקיף את הרכב.
הוא ניסה להסביר כמה שהוא יכול בזמן שהוא מנסה לסדר את הנשימה שלו שאיזה יצור מעוות שהולך על שתי רגליים עקב אחריהם..
לא ידעתי אם לצחוק או לא, אמרתי לו על זה שראינו גם מישהו במים.
הוא אמר לי לתאר איך זה (לא מי) נראה, המשכתי להתבלבל באיך שהוא תיאר את הבן אדם כאילו שהוא היה יצור.

אמרתי לו שהוא נראה כמו מישהו ממש רזה וגבוה שעומד במים,
הוא אמר שהוא הצליח להתקרב קצת יותר לראות בבירור מה זה היה וזה לא מה שאני חשבתי.
הוא אמר שזה היה כמו בן אדם רק.. מעוות.

טיפאני ואני הסתכלנו זה על זו ועכשיו סוג של צחקנו בלחץ, מה שהוא אמר היה פשוט מוזר מדי, אבל אני חושב שחלק ממני לקח אותו ברצינות..
ג׳יאנה הצדיקה את מה שהוא אמר.

מרחוק נשמעה צרחה שהקפיצה את כולנו לתוך הרכב, זאת הייתה צעקה שקשה לתאר..
סוג של חצי בן אדם חצי שד אני לא יכול להסביר אתם פשוט צריכים לשמוע כדי להבין.

מיותר לציין שהיינו חיוורים מפחד ברכב  שואלים את סיג׳יי הרבה שאלות.
אבל קרוב לסיום הנסיעה כולנו היינו בשקט.

אני מניח שכולנו היינו אבודים במחשבות של מה שקרה שם.
אחרי ששמעתי את הצעקה היה בי חלק שמאמין לסיג׳יי אבל אני מרגיש שמה שראיתי במים היה בן אדם,
אבל הדרך של סיג׳יי להסביר מי או.. מה עקב אחריהם היה סוג של יצור מעוות על החוף זה מה שהכי מטריד אותי עדיין.

לפעמים אני חושב מה היה קורה אם הייתי מתקרב אל זה במים.