Pick up || Namjin

1

מבטים.

עשרות סטודנטים ליוו אותו במבטם, בוחנים אותו מכף רגל ועד ראש.

בדרך כלל לא הייתה לו בעיה בכך שאנשים יבהו בו, הוא אהב את כל תשומת הלב הזאת.
ג'ין ידע איך הוא נראה, הוא לא היה טיפש, כן?
הבעיה הייתה ש-זה לא היה אותו הדבר.
חוץ מהעובדה שרוב המבטים היו מ-בנים- וזה היה מטריד, משהו שם היה מסריח.

המבטים האלו היו שונים.

ג'ין לא אהב את חוסר הידיעה, את העובדה שהפרצופים בקהל הביטו בו כאילו הם מספידים מישהו. הוא הניח שהמישהו זה הוא.

מדרגה ועוד מדרגה.

'קדימה -הוא ניסה לשכנע את עצמו- עוד כמה מדרגות וכל המבטים האלו יעלמו, פשוט תישאר רגוע'

"רגוע... אני רגוע" הוא התחיל למלמל, מתעלם מכל האנשים ועולה לכיוון הקומה בה החדר שלו נמצא. מחזיק את התיק שלו חזק חזק.

נראה היה כאילו סביבות החדר שלו הם הבמה והציוד שלו משחק בתפקיד הראשי.
שתי מזוודות ענקיות שחורות ופשוטות היו שם, ומעלייהן בבלאגן גדול נמצאו כל הבגדים שלו.
החל מהמעילים הצמריריים והפרוותיים שלו ועד לגופיה האהובה עליו.
מככבים בתפקיד הראשי, הנעליים.
הו.. האימה...
הנעליים שלו היו בכל מקום.
כאילו, בכל מקום.
נעל אחת בודדה חיכתה לבעליה בסבלנות ליד המזוודה, אחרת הייתה תלויה על אחת התמונות בקיר משרוכיה. מחזה מדהים אם ישאלו את קהל הצופים, שכרגע הביט בעיניין רב בבחור בלונדיני, שהביט בקהל בהפתעה והתנער במהירות מעיסוקיו באותו רגע. שכללו
סיבוב הנעליים באוויר דרך השרוכים שלהם.

כן, הנעליים של ג'ין נהפכו לנונצ'אקו.

שם, על דלת העץ המצופה בלכה.
בדיוק מעל השלט ברוכים הבאים שלו ושל השותף שלו, קן.

הוא זכר את הפעם ההיא בו היה לשניהם יום חופשי מהלימודים והם החליטו לנסות לייפות את השלט הדיכאוני שלהם, כי למה לא?
מיותר לציין שבתור הכושלים שהם השלט יצא מזוויע, מקושט כולו בצבעים מעורבבים יחד ובילתי מזוהים בעליל.

אם היו מקטלגים את העיצוב שלהם בתור עיצוב של ילדי גן זה היה גורם עוול.

לילדיי הגן.

אפשר לומר שהיה מובן למה השניים לא היו סטודנטים לעיצוב, ולמה כל מורה לאומנות שהייתה להם ביסודי שנאה אותם בדבקות. הדבר הזה פתר את שאלת חייהם, ולמען האמת ג'ין הרגיש קצת רחמים כלפיי כל מי שניסה ללמד אותו איך לצייר פרח בתקופת הגן הרחוקה כל כך.

ג'ין חייך בנוסטלגיה כשהביט בדלת, כמו שעשה כל יום החזרתו מהלימודים המתישים.
עד שהוא הבחין במשהו שגרם לחיוך שלו להתפוגג.

על דלת העץ הכבדה היה מודבק דף לבן עליו מילים עבות ומודגשות. סמל האוניברסיטה נמצא בצד השמאל של הדף. רישמי משהו.