"אז מה?!.. ספרי לי קצת עלייך" הוא אמר
"אני דניאל ואני ילדה רגיל כמו כולם ואתה?"
"תום , ואני גם רגיל כמו כולם רק טיפה יותר מיוחד"
"וואלה?! מה כל כך מיוחד בך "שאלתי בציניות מוחלטת
"אני יפה שחקן כדורסל ברמה חכם .."
"וצנוע? זה בטח מה שבאת להגיד נכון? צנוע" קטעתי אותו ולא מפסיקה לצחוק
"בדיוק! מה כל כך מצחיק אותך דניאל???"
"הכל ,כל מה שקורה פה בחיים לא חשבתי שאני אבריז ביום השני של בית ספר ועוד עם מישהו שחוץ מהשם שלו אני לא יודעת עליו כלום ושהוא יצליח להצחיק אותי"
"אז רגע את אומרת שאני מצחיק?"
"אני אומרת .. שכל מה שקורה פה מצחיק"
"אה ,באסה"
"וגם אתה קצת אבל ממש קצת"
"כן אני יודע " הוא אמר ואני לא הפסקתי לצחוק ואז הסתכלתי הצידה וכשחזרתי להסתכל עליו הוא נעלם ואני חייבת להודות שדי נלחצתי
"דניאל דניאל נא לעזוב הכל ולהכנס למים" שמעתי לפתע את קולו של המציל הסתכלתי אל הסוכה שלו וראיתי את תום עומד שם וצוחק ואז הוא ירד ורץ לכיווני
"אתה משוגע"
"אה נכון שחכתי להגיד לך זה עוד אחד מהדברים שעושים אותי מיוחד שאני קצת לא נורמאלי " ואז הוא תפס לי את היד ומשך אותי איתו למים השפרצנו אחד על השני בלי סוף ועשינו תחרויות שחייה בתכלס בחיים לא נהנתי ככה עם מישהו
"טוב יאלה בואי נצא ננוח קצת"
"סבבה! וואי אתה לא נורמלי בגללך נרתבו לי הבגדים ואין לי מגבת"
"לא נורא גם לי אין נשב בשמש להתייבש , ובנתיים עד שתצאי אני אלך להביא לנו ארטיק איזה את רוצה?"
"ענבים, יש לי כסף בתיק אז תקח משם, לא נורא הפעם זה עליי"
"בבקשה ענבים אחד לגברת "
"תודה" אמרתי עם קול רועד כשאני מרגישה קור בכל עצמותי
"קר לך?" הא שאל
"כן לא משהו רציני" אמרתי ואז הרגשתי יד כרוכה סביבי וגוף שמתקרב לשלי ומחמם אותו"
"וואו איזה כיף הלוואי והייתי יכולה לא לחזור הביתה בזמן הקרוב"
"את יכולה, מה דעתך שנישאר פה עד השקיעה ,יש לי אוטו ככה שההסעה זה לא בעיה השאלה אם יש לך בעיה עם זה" הוא שאל
"האמת ש..." התחלתי חושבת לעצמי מה יקרה שאני אחזור הביתה חושבת על הצעקות הבלאגן ופתאום נעלמו לי כל התלבטויות " אין לי שום בעיה נישאר פה עד השקיעה תן לי רק לעשות שיחה פלאפון קטנה" אמרתי בביטחון
"אמא?"
"דניאל איפה את ? התקשרו אליי מהבית ספר ואמרו לי שאת לא שם התקשרתי אלייך כמה פעמים לנייד ולא ענית"
"זה בסדר אמא אני בסדר לא הרגשתי כל כך טוב אז הלכתי לרופא אבל הוא לא יכל לקבל אותי אז הלכתי לחברה שלי שאבא שלה רופא ונשארתי אצלה אני אגיע מאוחר יותר אל תדאגי " אמרתי ונתקתי את הפלאפון אני לא רגילה לשקר להורים שלי אבל אני בטח לא יכלתי להגיד להם את האמת
"נו מה,אז מה את אומרת ? מדהים לא?" הוא שאל כשציפינו בשקיעה והאווירה הייתה כל כך רגועה"
"כן .. זה הדבר הכי יפה שראיתי" עניתי
"אחרי כמובן"
"ואו אתה פשוט מאוהב בעצמך אה ?!"
"כן משהו כזה .. בי ובחברה היפה שלי "הוא אמר וגרוני נחנק המילים לא יצאו לי מהפה ופשוט הורדתי את ידו מעליי והרחקתי את גופי מגופו
"מה קרה משהו ?" הוא שאל
"לא .. סתם כואבת לי הבטן פתאום ונורא בא לי הביתה"
"כן את צודקת באמת מאוחר כבר שמונה"
וואו שמונה לא שמתי לב בכלל לאיך שהזמן עובר כנראה שממש נהנתי איתו
הנסיעה הייתה ממש שקטה רק בחצי הדרך הוא שאל אותי אם אני בסדר ועניתי לו שכן
"טוב נראה לי שהגענו" הוא אמר
"כן טוב תודה" עניתי ובאי לצאת מהאוטו
"אה.. דניאל חכי רגע"
"מה ?"
" אמ .. כלום רק רציתי להגיד לך שממש נהנתי איתך"
"גם אני טוב זהו ?" שאלתי חסרת סבלנות רוצה רק להגיע הביתה ולבכות לכרית
"וגם ש.. נורא רציתי לעשות אצת זה " והוא אמר ואז ראיתי את גופו רוכן לכיווני כאילו בא לנשק איתי
"תום אני לא חושבת שזה מתאים יש לך חברה ו.. אנחנו בקושי מכירים" אמרתי ודחפתי את גופו עם ידי
"כן את לגמרי צודקת לא יודע מה חשבתי לעצמי טוב ביי "
"ביי"
