"בואו לכאן" "מפה הוא יימצא אותנו" "ג'ימין שתוק" "שיט, הוא מגיע"
"טוק......טוק.....צ'ימצ'יצ....איפה אתה מתחבא...."
דלת המטבח החורקת נפתחה באיטיות.
אתה כזה מתוק כשאתה חושב שאתה מתחבא ג'ימיני...
ג'ונגקוק הוריד את חולצתו ואת מכנסיו באיטיות ובדיוק,מתחת לבגדיו,נחשפו שלל שרירים מפותחים ומשורטטים מכוסים בדם אדום ובוהק,שנזל לאט לאט,מכתפיו של ג'ונגקוק דרך בטנו המחוספסת מסביב לירכיו עד כפות רגליו.
דממה גמורה שררה,היה אפשר לשמוע את פעימות הלב המהירות של ג'ימין.
ג'ימיני...אתה אוהב את מה שאתה רואה?....אני יודע שכן...זה בסדר..אני יודע שבפנים אתה נדהם.
ג'אנגקוק הוריד את תחתוניו,שנפלו מרגליו הרזות לתוך שלולית שחורה וסמיכה של דם.
ג'ונגקוק התהלך במטבח הקטן
והתקרב לארון המטבח שבו ג'ימין הסתתר.
נשימותיו של ג'ימין הפכו מהירות יותר וקטנות יותר,הוא יכל להרגיש את פעימות הלב שלו בכל רגע נתון.
ג'ונגקוק עצר עצירה פתאומית ליד ארון המטבח.
ידיו של ג'ימין רעדו,הוא הזיע בכל גופו,הוא עצר את נשימתו ויכל להרגיש את לחץ הדם שלו יורד כתוצאה מחוסר החמצן.
ג'ונגקוק התכופף לדלת הארון ולחש בעדינות..אם תצא עכשיו,אתן לך להרגיש את הגוף שלי לפני שאני משסף את גרונך ומוצץ את הדם מהורידים שלך...
למרות שהיה חושך מוחלט בחדר,ג'ימין יכול היה להרגיש את החיוך הזוועתי של ג'ונגקוק גדל.
