כולם מדברים עליי.
כולם שומעים אותי צורח.
רוצה לחזור לבית,להגשים את החלום.
לקבל את הצ'אנס האחרון.
יש לי את הרגע להיות עם עצמי לבד ולקוות שיום אחד אדע איך הרגע מרגיש.
מתרכז בעצמי, לאן אוכל ללכת?
השקט ממלא אותי בתחושות שאולי טעיתי בדרך שבה בחרתי ואולי סתם רציתי להתבודד מהסביבה.
להרגיש חופשי כמו יונה, לא לחשוב על עבודה .
מזה זמן רב לא הרגשתי את האושר, תמיד חשבתי אם אהיה בחופש אוכל להשתחרר, האומנם כן הרגשתי את החופש אבל הנפש עוד כלואה. או שמה אני זה שגורם לה להכלא ומונע מעצמי את האושר בידי כך שאני נוקשה עם עצמי יתר על המידה וכל דבר אני לוקח בקושי ולא בקלות כנראה שמחת החיים טמונה בגבולות שפורצים.
