טריילר:
"היי ג'ימין, תמהר, אנחנו עוד נתפס בגללך!" נער גבוה ורחב כתפיים שטס במלוא המהירות במורד הרחוב צעק מעבר לכתפו. הבעת פניו הייתה רדופה כשהביט אחורה וחיפש בעיניו את הנער הנמוך שרץ מאחוריו.
"סליחה באמת, אני רץ הכי מהר שאני יכול." הנער הצעיר התנשף, וניסה להדביק את הבוגר ברגליו הקצרות.
"שקרן, אתמול כשלקחתי לך את האוכל
רצת הרבה יותר מהר לתפוס אותי," ג'ין גער, מזגזג בין הפניות. "אתה סתם מדמיין."סוף סוף הם הצליחו להגיע למקום שנקבע, ג'ימין התמוטט על הרצפה באפיסת כוחות.
"יש לך מזל שלא תפסו אותנו,"
"אוקיי, אוקיי!" ג'ימין פלט בקושי, חזהו עולה ויורד.
ג'ין הביט מטה. "אני מצטער." אמר חרש.
"זה בסדר ג'ין," ניחם אותו ג'ימין." כל עוד אתה כאן אנחנו בסדר."סיפור העבר של גימין: נקודת מבט כללית
ג'ין צעד ברחוב בדרך חזרה מעבודתו, וראה ילד רועד שנראה כבן שתים עשרה, את ג'ימין בסמטה חשוכה קופא מקור.
"הי ילד אתה בסדר?"
"אתה מדבר אלי?" ענה גימין.
"כן אלא אל מי."
"אני בסדר,תודה על הדאגה." ענה ג'ימין כשעטף סביבו את השמיכה הבלויה והידק אותה אל גופו הקפוא.
ג'ין הביט בגופו הכחוש של הנער, בקצות אצבעותיו הכחולות. "קר לך?"
"אז מה, סובלים. אין מה לעשות בקשר לזה." ג'ימין ניסה להתרחק מהמקום אך ידו של ג'ין עצרה אותו.
"זה לא מה שילד בגילך אמור לענות. אתה אמור להתלונן קצת."
"אני לא ,איך אשרוד אם אתלונן," ג'ימין נעץ מבט ישיר לעיניו של ג'ין. "זה לא יעזור, במיוחד כשאין למי להתלונן."
"איפה ההורים שלך?" ג'ין שאל. ליבו יצא אל הנער היפה שנשען על קיר הבטון הישן בסמטה המלוכלכת. הוא ינסה לעזור לו למצוא את הוריו, לא משנה כמה זמן זה יקח. לאף אחד לא מגיע להיות נשכח ועזוב ככה.
"בקבר."
ג'ין נדהם מן הקלות והריקנות בעיניו של הילד כשדיבר על הוריו המתים.
"קום."
ג'ימין הרים בתנועה עצלנית את פניו אל ג'ין. "למה?"
"פשוט קום אוקיי? אתה בסדר?"
ג'ימין הסיט את מבטו "כן."
"היי אתה לא בסדר, יש לך חום," ג'ין התעקש. הוא דאג לבריאותו של הילד, שנראה חלש וקופא. מתחת לעיניו היפות היו עיגולי שינה שחורים.
"זה בסדר הוא יעבור עוד מעט בכל מקרה."
"לא הוא לא, אם תמשיך לשבת ככה אתה
יכול למות!" ג'ין כבר החל להיבהל מחוסר האכפתיות של ג'ימין לגבי מצבו.
"זה בסדר לא אכפת לי למות, אוקיי?"
לג'ימין נמאס. הוא התרומם מהקרקע ברגליים כושלות, ודידה אל קצה הסמטה.
"מה, עכשיו אכפת לך למות?" ג'ין קרא אחרי ג'ימין. הוא מיהר אחריו, מעילו הארוך מתנופף מאחוריו. הוא הידק אותו אל גופו ולא רצה אפילו לדמיין כמה קר לנער השני באותו הרגע.
"אוקיי, אתה צריך לעשות הכל כדי לחיות! אל תוותר על עצמך ככה!"
"למה?" ג'ימין הביט אחורה בעיניים חלולות. שיערו השחור התנופף אל עיניו.
"כי אני אמרתי."
"לא רוצה, אוקיי?"
"תקשיב אם תמות לא תוכל להנות ממה שיש לחיים להציע," ג'ין אמר, מנסה לשכנע.
"עד עכשיו רק סבלתי למה אתה חושב שזה ישתנה?"
"כי עכשיו אתה איתי. בוא, תעלה לי על הגב." ג'ין התכופף וסימן לג'ימין.
ג'ימין נרתע אחורה. "לא, למה אתה עושה את זה?"
"כי שיש מישהו שצריך עזרה עוזרים לו, ולא מתעלמים."
"כל האנשים לפניך עד עכשיו התעלמו. למה אתה רוצה לעזור לי בכלל, אתה לא מכיר אותי. פשוט תמשיך בחיים שלך, לא שווה לך להציל את החיים שלי, הם בכל מקרה לא משהו." ג'ימין הרגיש דמעות עולות בעיניו, והסתובב כדי להסתירן מג'ין.
"נכון," אמר ג'ין ברוך. "אבל אני מנסה לשרוד. כי אם יהיה רגע אחד של אושר בחיים זה שווה את הכל. ועכשיו תורי לעשות את זה. עכשיו בוא, הולכים הביתה לבית החדש שלך."
YOU ARE READING
הכל או כלום- ג'יקוק
Fanfictionג'ימין, ילד נטוש, נמצא ברחובות קפוא ורועד, עד שג'ין טוב הלב מצא אותו וטיפל הו כמו שהיה בנו. ג'נגקוק, הילד הרע של בית הספר, לא אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו וחבריו הקרובים. מה יקרה ששני אלה יפגשו?