"היי" אמר הנער "א-אתה מתכוון אליי?" ענה לו ג'ימין "כן" "אה.. היי קוראים לי ג'ימין" "כן אני יודע אמרת מקודם, יש לך לחיים גדולות..."
"ומשהו רע בזה? סליחה שנולדתי ככה", החזיר לו ג'ימין "היי קצת נימוסים רק הגעת ואתה כבר מדבר ככה?", "ג'אנקוק! תירגע הוא חדש אל תתנפל עליו", טאהיונג הרגיע את הצעיר בזמן שג'ימין החל להתקדם לעבר דלת הכיתה. "ג'ימין, לאן אתה הולך?" קרא לו חברו "אני יוצא לשתות.." מלמל ג'ימין. "ג'אנקוק, תירגע קצת הוא חדש, זה לא כזה קל.." אמר טאהיונג לשני "למה אתה מרחם עליו בכלל?" השיב לו "כי הוא חבר שלי" אמר טאהיונג ויצא בעקבות ג'ימין.
"ג'ימין, חכה, לאן אתה הולך?" קרא לו טאהיונג "לשתות" "זה לא שם, בוא, אני יראה לך איפה זה" "תודה, טאהיונג" "תקרא לי טאה זה הכינוי שלי, יש לך כינוי?" "לא" "אז מהיום אתה צ'ימי" "מה?" "זה הכינוי שלך מעכשיו" "אבל-" "אתה לא יכול להתווכח איתי זה אבוד, אוקיי? יופי אתה לומד מהר" אמר בציניות כשקטע אותו, כשג'ימין מצחקק בגילגול עיניים "אל תצחק!"
"ג'ימין עוד מעט נגמר ההפסקה כדי שנחזור ואל תתיחס לג'אנגקוק, הוא מעצבן." "כן..." "הוא קצת מעצבן אבל הוא סך הכל סבבה" "ממש..." מלמל ג'ימין לעצמו.
*מעבר זמן: הפסקת צהריים*
"ג'ימין, אני הולך לקנות אוכל, רוצה משהו?" "לא, תודה אני הולך לעשות סיור בבית ספר" "לבוא איתך? בית הספר גדול ואתה לא מכיר אותו טוב.." "לא אני בסדר, לך תקנה אוכל." "בטוח?" "כן בטוח טאה" ג'ימין אמר וצחקק . "אוקיי אוקיי אלך לחפש אותך אחרי שאקנה אוכל" והשניים נפרדו.
נקודת מבט ג'ימין:
רציתי להיות לבד... לא רציתי שיראו שנפגעתי. התחלתי להסתובב בבית הספר עד שהגעתי לגג בלי לשים לב אפילו. ראיתי מזרונים על הרצפה, ניגשתי לאחד מהם, ניערתי אותו והתיישבתי עליו, ולאט לאט הרגשתי את עיניי נעצמות...
"מה אתה עושה כאן?" שמעתי במעומעם קול מוכר "היי תתעורר!" אותו קול קרא שוב בצעקה "מה??? ג'אנגקוק הבהלת אותי" אמרתי קצת בעצבנות כשאני משפשף את עיניי "למה אתה ישן כאן?" "היתה רוח נעימה ונרדמתי, ולמה אתה כאן?" "אני בא לכאן כל פעם לאכול בהפסקה הגדולה" "אה.. אני אלך לכיתה.." אמרתי וקמתי "חכה! תשאר כאן, לא בא לי לאכול לבד" לפתע אמר ג'אנקוק "אתה באמת גרוע עם אנשים" אמרתי לו "כן, אולי.. טאה אמר לך את זה?" "כן, סליחה שגרמתי לכם לריב מקודם..." "זה בסדר זה ככה כבר מהיסודי.. הוא יודע להרגיע אותי... " אמר לי ג'אנקוק וצחקק צחוק נבוך "זה בסדר אני רגיל..." השבתי לו "רגיל? למה?" "א-לא משנה!" התחלתי להילחץ, לא רציתי שידעו על מה שעברתי. "אתה לא חייב לומר" אמר וניסה הרגיע אותי.
"סליחה, אני הולך, טאה בטח מחפש אותי" אמרתי במהירות והלכתי לעבר המדרגות, מנסה למהר לפני שיראה שאני בוכה "ג'ימין!?" לפתע טאה קרא לי כשהגעתי למטה
"גימין?? מה אתה עושה כאן?" "הייתי עם ג'אנקוק על הגג, למה חזרת?" אמרתי, מנסה להחזיק את הדמעות "חיפשתי אותך אבל ראיתי שאתם מדברים אז לא רציתי להפריע, קניתי לך אוכל, רוצה?" אמר לי תוך כדי שמגיש לי חמגשית "לא, אני לא רעב" "ג'ימין, הכל בסדר?" טאהיונג שאל בדאגה "כן," אמרתי לו "אתה בטוח שאתה בסדר?"
"כן טאה, אל תדאג אני הולך לשירותים, אחזור בזמן לשיעור" אמרתי והתקדמתי לעבר השירותים. נכנסתי לתא הראשון והחלתי לבכות, מנסה לא להיזכר בדברים שקרו לי ברחוב. 'אתקשר לג'ין כדי שיאסוף אותי הביתה,' חייגתי לג'ין, "ג'ין היונג?" אמרתי לו בקול שבור במקצת "כן, ג'ימין? הכל בסדר?" שאל אותי ג'ין בדאגה, "היונג, אני רוצה לחזור הביתה, אתה יכול לקחת אותי?" שאלתי אותו בתקווה שיסכים "קרה משהו?" "לא, אני פשוט רוצה לחזור הביתה" "טוב, אהיה שם עוד רבע שעה"
"טוב היונג, תודה.."
נקודת מבט כללית:
*בזמן שג'ימין הלך לשירותים*
"ג'אנקוק, קרה משהו עם ג'ימין?" טאהיונג שאל את השני "לא ממש.." ענה לו השני "הוא נראה מוזר... אלך לבדוק מה קורה איתו" אמר הבוגר והלך לכיוון השירותים.
"גימין? אתה פה? אתה בסדר?" אמר טאהיונג "היי צ'ימי אתה בוכה?? גימין, תפתח לי את הדלת!" אמר כשהבחין ביבבות חלושות מכיוון התא הראשון "טאה מצטער אני הולך הביתה.." אמר לו כשיצא מהתא "צ'ימי אתה בסדר??" "כן אני בסדר אני חוזר לכיתה לקחת את התיק כדאי שתבוא גם שלא תאחר"
YOU ARE READING
הכל או כלום- ג'יקוק
Fanfictionג'ימין, ילד נטוש, נמצא ברחובות קפוא ורועד, עד שג'ין טוב הלב מצא אותו וטיפל הו כמו שהיה בנו. ג'נגקוק, הילד הרע של בית הספר, לא אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו וחבריו הקרובים. מה יקרה ששני אלה יפגשו?
