Until then - jren

Part-1-

נקודת מבט רן:

אני זוכר בדיוק איך פגשתי אותו,את הגבר שחופץ בליבי.כבר מהיום הראשון שעיני הבחינו בו,אני ידעתי,כל עולמי עומד להתהפך.אני מניח שגם כאשר ידעתי זאת העדפתי להתעלם מהכל ולתת לו גישה לחיי ובעיקר לליבי,החלטה שאני מתחרט שעשיתי,כי אחרי הכל זה לא היה שווה את זה,לפחות לא את המצב העגום שאני נמצא בו עכשיו.

השני לאוגוסט,כן,אני זוכר את היום הזה.הכל התחיל בבוקר כאשר שמעתי דפיקות על דלת דירתי,כבר ממזמן עזבתי את ההורים והעדפתי לחיות בחברת עצמי.זה לא שלא אהבתי את הורי פשוט תמיד הייתי אדם כזה שמעריץ את השקט.קמתי ופסעתי אל עבר מפתן ביתי,פותח אותו וחושף גבר הנראה גדול ממני.הוא התבונן בי ולאחר מכן ניקה את גרונו ואמר

״עברתי לפה היום,אתה יודע במקרה איפה יש מכולת באיזור?״

אני זוכר שלא התאמצתי בלבחון אותו או אפילו להתעניין מאחר והשעה הייתה כל כך מוקדמת ואני לא בחור של בוקר,אז רק מילמלתי את הכתובת שבה נמצאת המכולת השכונתית ושלחתי אותו לדרכו לאחר שהודה לי.
אני חושב שאולי הייתי צריך לשים לב אליו יותר באותו יום אולי זה היה חוסך ממני הרבה עוול,למרות שאני לא יודע אם כל זה היה עוול עבורי,הרי הוא כמו רומן בקיץ,מתוק אך הסוף ברור ומר ואין טעם לשנותו.
כעת הוא שייך להווה שאני מנסה לברוח ממנו ואני יודע שבסופו של דבר אני אצטרך להתמודד איתו גם אם לא ארצה בכך אך כל מה שאני עושה זה ללגום עוד שלוק מהמשקה החם ולהיאנח בכבדות,אין טעם לשנות את העבר.