פרק 5

545 42 7
                                    

" הייתי נפתחת אליך, אבל אני לא מכירה אותך " קמתי מהמיטה וסידרתי את החולצה הגדולה שעלתה לי בזמן השינה.

" לאן את הולכת לעזאזל? " הוא צחקק וייצב אותי כשמעדתי.

נרתעתי ממגעו מיד. עיניי התכהו וגופי התקשח.

" א-אל תיגע ב-י " מלמלתי, לוקחת עוד צעד לכיון הקיר. " היי " הוא לחש " זה בסדר אני לא אפגע בך". הוא הושיט את ידו כדי שאתפוס אותה אבל לא הושטתי את ידי בחזרה. פחדתי כל כך.
נקודת מבט של טיילור

לעזאזל עם העולם הזה.

מי מייצר דבר כזה יפה , אלוהים.

התבוננתי ביפייפיה שניצבת מולי, מפוחדת ורועדת.

היא הניחה את רגליה הקטנות על הרצפה הקרה , אך מהר מאוד היא מעדה.

" לאן את הולכת לעזאזל ? " צחקקתי כשייצבתי אותה בחזרה לעמידה. היא נרתעה ממגעי .

העיניים הכחולות והיפות שלה התכהו והפכו לשחורות.

היא התרחקה ממני , כמעט ניצמדת לקיר.

" היי " לחשתי, מנסה להרגיע אותה " זה בסדר אני לא אפגע בך " . הושטתי את ידי הגדולה כדי לתפוס את ידה הקטנה והחמודה, אך היא לא החזירה לי את ידה.

" אל ת-תקרב, ב..ב-קשה " היא גמגמה, עיניה צורבות כמעט .

" הוא נגע בך הבן זונה לא כך? " ניסיתי , בכל כוחי להרגיע את הרוחות שמשתוללות פה.

למשמע מילותיי, היא ישבה על ברכיה, משפילה את ראשה , והדמעות נופלות על בגדיה בלי הפסקה.

דאמיט היא בוכה. " לא, לא אל תבכי, הכל בסדר אני מבטיח "התקמדתי לעברה, מתיישב קרוב אליה על הרצפה הקרירה.

היא רעדה במקצת, אז עשיתי את הצעד האמיץ הבא !

התקרבתי אליה יותר, ואז, עטפתי אותה בחיבוק חמים. היא הייתה קטנה וחמודה, ו-אלוהים, היא ממש מתוקה. היא ייבבה והניחה את ראשה בעדינות על חזי, מרטיבה את גופי החשוף. ליטפתי את ראשה בעדינות. לאחר שנרגעה, ראשה עדיין נח על בטני, התעשטנו.

כחכחתי בגרוני כדי לסמן לה את המצב ה- נחמד כמו שאומרים, והיא ישירות קמה , מסמיקה כולה.

התרוממתי נבוך מהרצפה, מושיט לה את ידי כדי לעזור לה לקום.

" מה אני הולכת לעשות עכשיו ? " היא לחשה.

" מה עם ההורים שלך? " שאלתי

עיניה נפערו , אך לא ממש שמתי לב.

" חבר? " מלמלתי , קצת עצבני

" אחים או מש-" נפלתי על הרצפה כשהיא דחפה אותי וברחה מהחדר.
" דה פאק מה עשיתי ? "לחשתי.

" ג'-ייד ? " קראתי בבית בגמגום.

" אני מצטער אני לא התכוונתי להזכיר את זה אני לא ידעתי שזה רגיש " הרמתי את קולי , אך עדיין הקול שלי נשבר.

שמעתי ייבבת בכי חלושה.

פתחתי את דלת הבית, ואז ראיתי אותה יושבת על הנדנדה הגדולה, עיניה שחורות כמו המוות, פניה לבנות, ופרצופה אטום, אך היא בכתה.

" אנ-י מצטער " מלמלתי .

היא הרימה את מבטה, והצטמררתי.

היא הייתה פגועה, כעוסה, מפחידה אפילו.

" את רוצה לדבר? " שאלתי בלחש.

" הכל התחיל , " היא התחילה לדבר שהתיישבתי לידה.
" הכל התחיל בגללו " היא לחשה.

וואט דה פאק
מי זה בגללו!?
יש גם בן בסיפור הזה
מה אתה מקנא
אני ממש לא מקנא
אתה מקנא
אויש תסתום מוח מטומטם

the frozen girlWhere stories live. Discover now