התעוררתי בבוקר מהקריאות החזקות של אמי "אנטוניניו בוא לאכול" היא תמיד צועקת אבל לא בגלל שהיא כועסת פשוט בגלל שיש לה קול חזק בשלב מסוים אתה כבר מתרגל לקול החזק שלה והוא נשמע לך פשוט כמו דיבור לכן לפעמים אני מופתע כשאנשים שלא מכירים אותה אומרים לי שהיא מדברת מאוד חזק. היא קוראת לי אנטוניניו למרות שאני בן 19 כי ככה היא קראה לי מאז שהייתי ילד והיא פשוט ממשיכה לקרוא לי ככה אבל לאף אחד אחר אסור לקרוא לי ככה
"אני בא אמא" העפתי את הזרוע שלי על הפנים שלי והתהפכתי על המיטה, אחר כך שפשפתי את העיניים ופיהקתי, לא זכרתי איזה יום היום אבל בגלל שכבר היה חם חשבתי שכנראה יום ראשון בגלל שביום ראשון אפשר לישון עד מאוחר לפני שאמא מעירה אותך (ה.כ אמא שלי כבר מזמן לא מעירה אותי חחחח אני נשארת לישון עד איזה 12)
אני גר בפונזה שזה אי קטן באיטליה כי אני איטלקי אבל אבא שלי הוא חצי יפני אז אני מדבר גם יפנית. גרתי בפונזה כל החיים אבל אני מתכנן לעבור ליפן עוד כמה שנים (ה.כ כמונייייי)
משכתי מהארון חולצה לבנה מכופתרת ומכנס בצבע חום בהיר. אני רזה ולא גבוה מאוד רק בגובה 1.73 ואני לא חושב שאני אמשיך לגבוה אבל אני מקווה. יש לי שיער שחור מקורזל וגם די מבולגן ועיניים בהירות בצבע חום בהיר דבש כזה. העור שלי שחום בגלל שאני מסתובב הרבה בחוץ וגם בגלל הגנים הדרום איטלקיים שלי "אנטוניו!" "רק רגע אמא!"
יצאתי מהחדר וגיליתי שאמא שלי כבר ערכה את השולחן ואבא שלי ואח שלי כבר ישבו לידו ואחלו "בוקר טוב אנטוניניו" אבא שלי אמר ואני חייכתי אליו ואמרתי "בוקר טוב אבא" ואז גם אח שלי אמר לי בוקר טוב אבל הוא קרה לי טוניו ואמר לי "בוקר טוב טוניו" ועניתי לו "בוקר טוב ג'וזפה"
ג'וזפה הוא אחי הגדול והוא היה חייל במלחמת העולם השנייה אבל הוא נלחם נגד הנאצים ועכשיו המלחמה כבר נגמרה אז הוא חזר הביתה עד שהוא ימצא מקום לגור בו
הוא רוצה לעבור לעיר כמו רומא או מילאנו (שאלה ערים ממממש מהממות) אבל זה ממש רחוק מפונזה כי פונזה בדרום כזה ויהיה לי חבל כי לא נתראה הרבה כי פעם המכוניות היו מממממש איטיות
אבל מצד שני הוא כל הזמן מתווכח עם ההורים שלי וזה ממש מעצבן כי חשוב לכבד את ההורים שלך וזה לא מכבד
אחרי ארוחת הבוקר הלכנו לכנסייה אנחנו נוצרים ואנחנו הולכים לכנסייה בכל יום ראשון, בדרך ג'וזפה הלך קצת יותר מהר אבל אני הדבקתי אותו כי לא רציתי שהוא ירגיש שהוא הולך יותר מהר כי הוא גדול יותר וככה יצא שהלכנו כמה צעדים לפני הורינו והם לא יכלו לשמוע מה אנחנו מדברים "שמעת שמשפחת קסטלי חזרה לפונזה?"
משפחת קסטלי פעם גרו גם באי אבל כשהתחילה מלחמת העולם השנייה הם נסעו לגור אצל חברים בארצות הברית
בפונזה אמרו שהם פחדנים ובוגדים בגלל שכולם בפונזה היו פשיסטים ונאצים. יש להם בת שקוראים לה אמיליה והיא בערך בגילי ושני בנים אחד בערך בגילו של ג'וזפה שקוראים לו וינצ'נזו ואחד גדול יותר שקוראים לו אלפונזו, אני ואמיליה קסטלי היינו חברים כשהיינו קטנים אבל לא פגשתי אותה כבר המון זמן בגלל שהם נסעו ואני לא
"איך אתה יודע?"
"פגשתי את אלפונזו בבית קפה היום והוא אמר שהם עומדים לבוא לכנסייה"
"מה? לכנסייה שלנו? אבל שונאים אותם פה! אומרים שהם פחדנים ובגדו באיטליה!"
"כן אני יודע" ג'וזפה כמעט צעק עליי וזה היה קצת מפחיד כי הוא יכול להיות ממש מפחיד שהוא כועס והוא גם חייל אבל אני אח שלו אז אני מקיר אותו טוב ולא פחדתי
"נראלי שהיום בכנסייה עומד להיות מעניין"
תודה רבה שקראתם!!! UwU כנראה לא יהיה פרק 2 חחחח אבל אם הרבה ירצו יכול להיות שאני אכתוב!!!! UwU
YOU ARE READING
סיפור אהבה איטלקי
Historical Fictionקוראים לי אנטוניו ואני גר באיטליה. אני בן 19 (כמעט) - נולדתי ביולי 1926, ועכשיו 1945. אני איטלקי גאה ואוהב את הארץ שלי. אני גר בפונזה, שזה אי קטן בדרום הארץ - גרתי שם כל החיים שלי. חשבתי שאני אעביר את חיי כמו שאבי העביר אותם. חשבתי שאבי ילמד אותי לה...
