פסיכולוג בשקל תשעים.

זוגיות של יסודי.

היה לחבורה שלי יום קבוע שהיינו עושים משהו, זה קורה אצל הרבה חבורות זה לא משהו מיוחד, אצלנו כל יום חמישי היינו אצל חבר אחר היינו יושבים צוחקים עושים שטויות של ילדים בני 17 והיינו רק בני 13, בין אם זה לרוץ בבוקסר ברחוב שעוברים אנשים או לשרוף אחד לשני שיערות ברגליים רק בגלל ש"חובה זה חובה". ביום רביעי סביון התקשר ביום רביעי בערב ואמר: "אתה לא מבין מה הולך להיות מחר, מחר עושים מסיבה אצלי ואני מביא חברים מהשכבה וידידות שלי מהעיר אתה חייב לבוא כי גם שני מגיעה". שני הייתה האקסית הראשונה, היינו שנה וחצי ביחד במהלך היסודי ונכון זה זוגיות של ילדים בני חמש אבל הרגשנו כלכך בוגרים וכאילו אנחנו נתחתן, נפרדנו מסיבה יחסית אידיוטית שהיא באשמתי, התחלתי "לגעת בעצמי" בגיל מוקדם מידיי והיא לא הייתה בעד נשיקה או מגע אז העדפתי להיפרד לשלום בשביל שאולי אחת אחרת תתן לי מה שהיא לא נתנה אבל למעשה לא היה לי אומץ להתחיל עם יותר גדולות ממני בשביך להגיע לסיפוק ותמיד הייתי בורח ליד ימין שהייתה נותנת תמיד סיפוק בין אם זה סיגריות ובין אם זה אוננות. קמתי בבוקר של חמישי עייף כהרגלי לאחר לילה שלם בסדרה חסרת משמעות, היה קיץ פתאומי, זה בטוח קרה לכם שהיה לכם שבוע שלם של חורף מדכא ומעיק ופתאום מגיע יום מלא בשמש שפשוט מוציא ממך את כל התחושת סבל מכל השבוע הזה ופשוט מכניס לך ליטרים של אושר ושלווה פנימית? אז זה בעיקרון מה שהיה באותו יום. הגיע הערב ולהגיד את האמת אף פעם לא חשבתי שאתקלח כלכך הרבה זמן בשביל שיצא ממני ריח של סבון ובושם אני לא צוחק התקלחתי לפחות שעה רצוף אפילו אבא שלי חשב שנרדמתי שם לרגע, קרוב לחצי שעה רק מסתכל הארון כמו אישה ורק חושב מה ללבוש בשביל לא להראות חנון בעיניי הידידות השוות של סביון.
כשהגעתי אליו כבר היו שם כמות אנשים מטורפת כי בתור ילד בן 13 הייתי רגיל לישיבות קטנות וחמודות של 10 איש במקסימום ואני מגיע אליו ופתאום יש בסביבות ה70 ילד שכמעט את כולם אני לא מכיר חוץ מאת לירן, לירן הוא חבר מרכזי בחבורה שהייתי בה הוא תמיד היה עוזר הוא היה טיפוס חכם ולא מעשן וכנה ברמה כזאת שאתה פונה אליו בכל דבר שקורה בקיצור הוא ילד 100% נשמה טובה.
ישר שראיתי אותו התקדמתי אליו ושאלתי אותו איפה סביון אפילו שכבר ידעתי איפה הוא, מסתבר שהוא היה עם אריאל לא שאני יודע מי זאת כן? פשוט הוא כבר סיפר שיש לו "במה להתעסק" במסיבה אז לא ציפיתי להיות איתו ברוב המסיבה ואני לא אחד כזב שהיה חושב שזה הפקרה של חבר בשביל סקס אוקי? מה שעושה לו טוב עושה לי טוב אני טיפוס שלא מחפש ריבים אף פעם לא הייתי ואף פעם לא אהיה. ישבתי במטבח שלו ודיברתי עם ידידה שלי, קראו לה לינוי היא גם חלק מהחבורה שלנו וסך הכל היא ילדה טובה וחודה ומחפשת רק תחלק החיובי בכל דבר אבל היו פעמים שהיו לה רגשי דיכאון של חיתוך ידיים ועצב ברמה אכזרית שלא תראו בחיים שלכם אך לרוב היא אופטימית למרות הפסיכולוגים והכדורים שהיא מבקרת ולוקחת כל השבוע, ישבנו במטבח ודיברנו על מי שנמצא במסיבה שאנחנו לא מכירים כי היו שם יחסית הרבה לדבר עליהם ואתם יודעים שמרכלים אז חייבים לדבר על גוף ומראה חיצוני במקרה שאתה לא מכיר את החלק הפנימי של האדם, אז הגענו למצב שאנחנו מדברים על ציצי ותחת של רוב הבנות החדשות שמכירות רק את סביון ואם איזה אחת כדאי לי להכיר. כשהיינו בשיא הדיבור שכמעט חשבנו שמצאנו את האחת הבלונדינית עם העיניים הירוקות והגוף המקומר בלי השומנים עם הפס הזה בבטן ואפילו לא הסתכלתי לה על הפנים בכלל, בדיוק שבאתי לקום לעברה ולגמגם את חיי ולנסות להשיג את המספר. אזרתי אומץ וקמתי לעברה ובדיוק היא באה בדיוק שחשבתי הכל תחת שליטה, זאת הייתה שני היא קראה לי ואמרה לי את המשפט שמלחיץ כל ילד או גבר בין אם אתם אקסים או בזוגיות לא משנה באיזה גיל זה היא אמרה: "אור אנחנו צריכים לדבר אבל עכשיו" , יש תתחושה הזאת שאתה יודע מה יקרה עכשיו אתם בטח תשבו ותדברו והיא תגיד אני עדיין אוהבת אותך וכל השטויות האלו ואני מין הסתם אגיד לה גם אני ואנחנו נחזור ואז ניפרד שוב אחרי כמה חודשים מאותה סיבה אבל לא למזלי ולצערי זה לא קרה, ישבנו במטבח בזמן שכולם רקדו.
היה שקט מביך לזמן קצר אבל הוא הרגיש כל כך ארוך, שהסתכלתי על הפנים שלה ראיתי את השפתיים זזות אך לא מוציאות צליל אחד.
הכרתי את הפרצוף הזה, זה לא פעם ראשונה שאני רואה אותו אבל האמת שזה הפעם השנייה שהיא ככה, בפעם הראשונה שראיתי את הבעת הפנים הזאת זה היה שנה וחצי לפניי שהיא אמרה שהיא אוהבת אותי ושהיא רוצה שנהיה חברים. אתם בטח חושבים לעצמכם נו באמת זה סך הכל זוגיות של יסודי אין לזה משמעות בסופו של דבר אבל האמת שבשבילי זה היה משהו אחר, יש לילות שאני הולך לישון וחולם על הימים והרגעים הקטנים האלו שאתה בן 12 ומאוהב.
ראיתי שהיא מתכוונת להוציא סוף סוף צליל מהפה שלה אבל עצרתי אותה, אמרתי לה: "שנינו יודעים לאן השיחה הזו ואני לא מעוניין לדעת כמה את עדיין את אוהבת אותי, אנחנו חוזרים או לא?".
היא הייתה בשוק והסתכלה עליי במבט המום, לא התביישתי להיות פתוח אז כי חשבתי שישירות תמיד זה הדרך הכי טובה לדבר עם אנשים גם אם זה פוגע וגם אם זה ההפך, היא התחילה לבכות ולא הבנתי למה ומאיפה זה בא כי לך תבין בנות בגיל 12 שאתה עדיין לא יודע מזה רגשות של אישה. ישבתי וחיכיתי שהדמעות יפסיקו לצאת לה מהעיניים כדיי להבין מה הסיבה שהן ירדו מלכתחילה, אחרי כמה דקות זה נגמר ושאלתי: "למה בכית?" לפניי שהיא הרימה את הראש היא ניגבה את העיניים ושהיא הרימה את ראשה והסתכלה עליי ראיתי משהו שלא אשכח לעולם, העיניים שלה היו אדומות כל כך ברמה כזאת שחשבתי שהיא עומדת למות.
היא שתקה, היא לא אדם כזה בדרך כלל ואני לא יודע למה עשיתי את זה אולי זה כנראה בגלל ששתיתי בפעם הראשונה בחיי אלכוהול ולא כמות קטנה פשוט צעקתי עליה: "מה את חושבת? ששתיקה תעזור לקשר הזאת!?, אני לא מבין מה את רוצה ולמה קראת לי בכלל!". התכוונתי לקום וללכת באותו רגע אבל היא תפסה אותי ביד בכוח שלא הכרתי בה אף פעם, היא תפסה ואמרה: "אתה בא איתי או לא?" ואני ילד עם מחשבות של גיל 13 אומר לעצמי שאם אני הולך איתה עכשיו אז הכל יתברר והיא תסביר למה היא בכתה אז הסכמתי, היא לקחה אותי לחדר של סביון בזמן שהוא היה בחדר ליד עם "האחת שלו". לא ידעתי מה הולך לקרות עכשיו כי היא נעלה את הדלת, ואת האמת? פחדתי שהיא תנסה לפגוע בה או בי כי אין סיבה שהיא תנעל את הדלת בזמן שכולם בקומה למטה או בחצר. היא תפסה אותי בשתי הידיים ואמרה: "אתה רוצה לדעת מה אני מרגישה?", היה לי כאב ראש ותחושת הקאה כל כך חזקה שפשוט רצתי לשירותים שבתוך החדר שלו והוצאתי את כל האלכוהול שהיה בגוף שלי.
"אל תסתכלי עליי, תתרחקי אני לא רוצה שתראי אותי ככה."
התרוממתי למראה בשביל לראות איך אני נראה ולנקות את הפרצוף מכל הגועל שיצא, הסתכלתי במראה והיא הייתה שם, חיבקה אותי מאחור אפילו שהפנים שלי היו מלוכלכות ויצא ממני ריח של פח זבל היא הייתה שם וחיכתה שאשטוף את פניי, היא שוב בכתה אבל הפנים שלה הראו שמחה משום מה. "אז אתה רוצה לדעת מה אני מרגישה?" אמרה עם דמעות שנזלו באיטיות על שני הגומות שלה ועם חיוך שלא ראיתי בחיי, זה מסוג החיוכים שקורים רק פעמים ספורות בחיים. 
"כן, גם אם לא הייתי רוצה לא הייתי אומר."
לא האמנתי שזה מה שיקרה, ציפיתי לאמירה של "אני אוהבת אותך" או משהו כזה אבל היא לא אמרה מה היא מרגישה...היא פשוט תפסה אותי ונישקה אותי. זה היה הפעם הראשונה שלא ידעתי איך להגיב לסיטואציה כלשהי, פשוט עמדתי שם עיניים פקוחות והלם מוחלט.
אחרי כמה שניות שהרגישו כמו שעות החלטתי לתפוס את עצמי בידיים ולהתאפס, הוזזתי אותה מהשפתיים שלי ושאלתי: "את בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות?" היא הסתכלה עליי והנהנה בראשה, הבנתי שהאלכוהול איכשהו עדיין בגוף שלי ופשוט נישקתי אותה בלי לחשוב פעמיים.
אני לא זוכר כלום מהמשך הלילה ההוא, קמתי ב12 בצהריים בתוך המיטה של סביון והיא הייתה ליידי ושראיתי אותה נבהלתי, התחילו לרדת לי דמעות, היא הייתה עירומה וגם אני. אני לא יודע מה היה שם אבל מה שבטוח זה שזה לא נגמר בנשיקה, הערתי אותה ושאלתי אותה מה היה אתמול... היא אמרה שהיא גם לא זוכרת, כנראה היא גם שתתה בלי שידעתי אולי בגלל זה היא בכתה אני לא יודע כל מיני מחשבות רצו לי בראש של איך ולמה דווקא אני וכל השטויות האלו.
כל הגוף שלי כאב במיוחד הראש והבטן, היה קשה לי ללכת אפילו בכל זאת זה האנגובר ראשון שלי, חיפשתי את סביון בשביל לדעת אם ישלו כדור או משהו כזה תוך כדיי שהלב מבולבל הרבה יותר מהראש. מצאתי אותו לא היה קשה כל כך, הוא היה בסלון עם אותה אחת מאתמול או שזו אחת אחרת זה לא כל כך עניין אותי באותו רגע, הוא הפנה אותי למטבח לאחת המגירות הנמוכות קרוב למיקרוגל.
ראיתי את אותו מקום שישבנו בו אתמול, צועק על עצמי מבפנים למה אמרתי לה: "כן, אני רוצה לדבר גם". הייתה יכול לסרב פשוט והכל היה בסדר עכשיו ושוב קללות של כמה שאני אידיוט ושאני אתחרט על זה ברמה לא הגיונית. לא רציתי לראות אותה שוב, היה לי כל כך רע אפילו שזה היה חלום לאבד את הבתולים בגיל כל כך מוקדם אני בכלל לא הייתי שם באמת, לא הרגשתי איך זה היה ולא עשיתי את זה מבחירה שלי, "הכל באשמת האלכוהול" אמרתי לעצמי ונכנסתי למצב עצב שלא נגמר ורק מתגבר.