פרק 2

3K 195 12
                                    

נ.ב כללית:

גונגקוק ניכנס למשרדו של טאהיונג וראה את טאהיונג יושב על כיסא העור השחור שלו מאחורי שולחן לבן ומעט ארוך שעליו היו מסמכים ומחשב.

״מי אתה?״, שאל טאהיונג והביט במבט בוחן על גונגקוק שהיה נראה להוט להכיר את הבוס החדש שלו.
״שמי ג׳ון גונגקוק, באתי לראיון ועם תקבל אותי אפילו כדי לעבוד כאן.״
״אוקיי אתה חושב שאתה תתרום לעבודה?״
״אני חושב שאני אוכל להיות עוזר טוב..והעבודה הזאת תפתח בפני הרבה דלתות״.
״אז זאת עבודת החלומות בשבילך?״, שאל טאהיונג את הנער במבט סקרן ובוחן.
״אמ לא, עבודת החלומות שלי הייתה להיות סופר״.
״אז קראת את המגזין פנינה?״.
״אה לא האמת...״, ״ולפני היום ידעת בכלל מי אני?״..
״לא״..
״אוקיי תמיד יש פעם ראשונה אני מניח...ועם יורשה לי לומר אין לך סגנון במיוחד או חוש אופנתי, אתה עדיין חושב שאתה מתאים לכאן?״
״כן, בלימודי האקדמיים באוניברסיטה הייתי העורך הראשי של העיתון, זה די אותו דבר לא?״..
״אל תשווא עבודה במגזין אופנה יוקרתי לאיזה עיתון באוניברסיטה!״
״מצטער״, גונגקוק אמר וניסוג מעט לאחור..
״אתה יודע מה אתה צודק, אולי אני לא מבין גדול באופנה אבל יש לי ראש, אני לומד מהר ואני מבטיח שאעבוד קשה״.

״טאהיונג, טאהיונג אני צריך עזרה, הדוגמנית שהיינו אמורים לצלם לשער האחורי של המגזין חולה ואין לנו מחליף״, אמר הוסוק לפתע כשנכנס למשרדו של טאהיונג, ״אין לי זמן לזה עכשיו ניפתור את זה עוד מעט״, אמר טאהיונג והוסוק הנהן והלך.

״התקבלת״, אמר לפתע טאהיונג וליבו של גונגקוק פעם בחוזקה.
״תודה! אתה לא תתחרט״...אמר גונגקוק בהתרגשות וחייך חיוך גדול וארנבי.
״ממחר אתה מתחיל לעבוד״., אמר טאהיונג וגונגקוק הנהן והלך משם.

~~~
נ.מ גונגקוק:

התקבלתי!, אני לא מאמין!, אני חייב להודיע לגימין!.

לקחתי את הטלפון שלי וחייגתי למספר.

שיחה:
-הלו?
-גימין!! אתה לא תאמין!.
-מה קרה?
-התקבלתי.
-אנחנו חייבים לחגוג את זה קוקי!!!
-טוב!, אני בדרך.
~~~~
(כעבור 10 דקות)

נ.מ גונגקוק:
״קוקי!, מזל טוב על העבודה החדשה שלך, בוא נלך ונחגוג את זה!!.״
״טוב״, אמרתי מחוייך, החלטנו ללכת למסעדה איטלקית טובה שהייתה מאוד קרובה לבית.
״אז תספר לי איך היה!״, ״אממ היה מלחיץ הוא בן אדם מאוד רציני ודי קשוח הייתי אומר..זה נראה כאילו לא הולך להיות לי קל במיוחד״.
״הו קוקי החיים לא קלים תתעודד מצאת עבודה טובה!״.
״כן...״, ״חוץ מזה שמעתי שבשביל לעבוד אצל קים טאהיונג אנשים היו מוכנים להרוג״, ״אתה יודע מה מוזר?, זה בדיוק מה שהעוזר הבכיר אמר לי״..
״זה רק מראה שאני צודק״, אמר גימין ולקח עוד ביס מהפסטה שהזמין.
גלגלתי את העייני והמשכתי לאכול, אך לפתע הטלפון שלי צלצל, זה היה מספר שלא זיהיתי.
״מי זה?״, לפתע גימין שאל והסתכל עלי מבולבל.
״לא יודע״, ״אז תענה״, החלטתי לענות למרות שאני לא מכיר את המספר..

השטן לובש גוצ'י (boyxboy)Where stories live. Discover now