הדוד המושלם

פרק 4:

הייתי עצובה. דיכאונית. עברתי הטרדה מינית,  ועוד על ידי מישהו שכלכך סמכתי עליו! הרגשתי טמאה, וכל הזמן הרגשתי כאילו ידיו עדיין על גופי. כשחזרתי הביתה, הורי לא היו בבית. "גיא הקיא ולקחו אותו לרופא" בישרו לי אחיותי, שהיו מאושרות מזה שדוד יאיר איתן. "ועכשיו הגיעה הזמן לשנת צהריים! כבר חמש, הייתן אמורות להירדם לפני חצי שעה" אמר דוד יאיר במבט נוזף ובחן את גופי.
איבדתי את תאבוני, אך בכל זאת מזגתי לעצמי קצת אורז. שיחקתי עם האוכל בצלחת, לא באמת רואה את מה שמונח לפני, לא מרוכזת בסביבתי. בעולם דיכאוני משלי.
פתאום הרגשתי יד מחבקת את בטני. קפצתי מבהלה.
"תירגעי אלה, זה רק אני" לחש לאוזני דוד יאיר.
"מה מרגיע בזה בדיוק?" שאלתי בחוצפה.
"את חוצפנית מאוד" זה רק מה שהוא אמר, ואז הרים אותי כאילו לא שקלתי 50 ק"ג והפיל אותי על המיטה בחדרי.
הוא עלה מעלי, והתחיל למשש את גופי. הוא הפשיט אותי בכוח והשאיר אותי בהלבשה תחתונה. וכמו בפעם הקודמת, נשארתי קפואה מהפחד.
הוא נגע בי בחזה, בין הרגליים, באיזורים הכי אינטימיים שלי. נישק את הבטן שלי, ונישק אותי נגד רצוני על שפתי. פחדתי מאוד.
כשהוא עזב אותי ויצא מחדרי שוב בכיתי. שוב רעדתי. שוב כל ההתקף חרדה התחיל מחדש.
לא יכולתי להאמין עד כמה הוא יכול להיות מרושע. ממש לא יכולתי.
מהדמעות נרדמתי.
"אלה קומי!" נשמע הקול של אמי והאור נדלק בפיתאומיות.
"מה?" התעוררתי, ממצמצת בעיני.
"מה מה? תסדרי את החדר שלך! תעזרי במטלות בבית קצת" היא ענתה ותוך כדי התחילה להרים בגדים מהרצפה ולסדר את הבלגן שעל השולחן שלי.
"אלה מה זה?" שאלה "מבחן בלשון 46? מה זה אמור להביע?" (ה.כ: כאילו הציון הוא 46)
"אה....זה היה מבחן קשה אמא, כולן נכשלו בו" אני מספקת תירוץ צולע למדי.
"אז מה אם כולן נכשלו בו? זה אומר שאת צריכה להיות כמו כולן?" היא התרגזה מעט ואחר כך נרגעה, והתיישבה לידי על המיטה.
"תראי אלה, אני רואה שהציונים שלך יורדים לאחרונה, את פחות אוכלת, פחות מבלה עם חברות, מה קורה?!" שאלה. פחדתי לספר לה. פחדתי שאם היא תדע שיאיר כל הזמן נוגע בי היא תכעס. פחד לא מוסבר ולא הגיוני, אבל בכל זאת פחד. אני שקועה במחשבות על מה לענות לה. "שוב פעם רבת עם שי-לי?" ניסתה לנחש. קפצתי מיד על ההזדמנות. "הממ...כן, נראלי, משהו בסגנון" התשובה שלי לא מספקת גם אותי, והתפלאתי שהיא בלעה אותה.
"טוב, את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל, נכון?" היא מוודאת
"כן אמא אני יודעת" אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
"טוב תסדרי פה, ואחר כך הולכים לאכול פיצה, בסדר?"
"בסדר"