Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
~
שני הילדים הקטנים אכלו ארוחת צהריים יחדיו, בדיוק אותו דבר, חייבים להיות דומים בהכל. כשסיימו לאכול הם רצו למיטתו של ג׳ימין והתחילו לשחק, הדבר היחיד שהיה שונה ביניהם, ג׳ימין אהב לשחק בבובות ויונגי אהב לשחק במכוניות, אבל הם הסתדרו, הם לא רבו על זה. הם עשו תורות וג׳ימין קפץ בהתלהבות כי שיחקו בבובות, הוא קפץ עד שנפל ובטעות שפתיהם נגעו אחת בשניה וישר הם התרחקו אחד מהשני, הם לא ידעו מה זה אומר, אבל זה הרגיש להם מוזר.
-
״חלמתי בלילה על הבן אדם שאמרתי לך שהוא הכי חשוב לי... הוא נכנס לי לחלום בגלל שאת גרמת לי לדבר עליו.״ ג׳ימין התעצבן על הפסיכולוגית והיא כתבה את זה. ״מה חלמת עליו?״ היא המשיכה לכתוב, גם את הבעות גופו, לא פיספסה שום פרט, אפילו הכי קטן. ״שהתנשקנו, זה היה כשהיינו ילדים, אני קפצתי ואז נפלתי עליו והשפתיים שלנו... נגעו אחת בשניה..״ הנער התאפק לא להתחיל לבכות, הוא התגעגע אליו כל כך אבל בטוח הוא שכח ממנו, מי יזכור אחרי 10 שנים? חוץ מג׳ימין שלא שכח דבר.
״אתה מתגעגע אליו?״ היא שאלה והוא הנהן. ״יותר מכל דבר.״ ירדה לו דמעה, הוא לא רצה לפרוץ בבכי לידה, הוא הרגיש בכיין, היא לא רוצה שעוד אנשים יחשבו שהוא בכיין. ״אתה יודע מה הוא עושה בימים אלה?״ היא שאלה עוד שאלה וג׳ימין הניד לשלילה. ״אני לא רוצה להמשיך לדבר.״ הוא יצא במהירות מהחדר ורץ לשירותים והתחיל לבכות, הוא התגעגע כל כך לבן אדם שעזב אותו, הוא שנא את עצמו רק מהמחשבה שהוא כנראה עזב כי הוא שונא אותו.
הוא כל כך רצה למות באותו רגע, לא להרגיש את הכאב שהוא מרגיש כרגע בליבו, לא להרגיש שום דבר. הגעגוע הורג אותו, הוא מתגעגע כמו שלא חשב שיתגעגע למישהו אי פעם.
הגיע זמן לארוחת צהריים, ג׳ימין כבר נרגע, בליבו הוא לא נרגע אבל כן חיצונית, הוא הפסיק לבכות, הוא כן נראה ממש רע, אבל לא אכפת לו. הוא אכל את ארוחת הצהריים ונזכר שהוא ויונגי תמיד היו אוכלים ביחד ארוחות. כל דבר הזכיר לו את יונגי.
-
ג׳ימין העלה ליוטיוב קאבר ריקוד, בפעם הראשונה, ברגע שהשתחרר מבית החולים הוא צילם סירטון, הוא חשב שהוא כבר מוכן לזה, אחרי שהיה בתשעה אשפוזים בכל השנתיים שהיה בבית החולים עד שגרמו לו לצאת מהדיכאון, הוא חשב שהוא בחיים לא יצא מבית החולים, שנתיים זה יותר מדי. לא היו מלא צפיות, הוא הכיר מישהו שהיה איתו בבית חולים שרוקד ברחוב, הוא הציע לו לרקוד איתו פעם אחד, ג׳ימין הסכים.
שניהם היו ביחד במקום שקבעו לרקוד בו, זו הפעם הראשונה שג׳ימין ירקוד מול אנשים, זה די מלחיץ, הוא מפחד לפשל. הם התחילו לרקוד ואנשים התחילו להתאסף סביבם והריעו להם, הם נהנו לרקוד ביחד, הם נראו כאילו רקדו ביחד כל חייהם והם התאמנו מלא ביחד, אבל הם בקושי רקדו ביחד. אחרי שעה הם הפסיקו לרקוד וג׳ימין התרגש מזה שהריעו לו, הוא הרגיש שמחה בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן.
״תודה הוסוק.. בזכותך אני קצת שמח.״ ג׳ימין חייך וחיבק אותו, גם הוא חייך, הוא נראה הבן אדם הכי שמח בעולם, מי היה מאמין שהוא ניסה להתאבד בעזרת כדורים. ״שמעתי היום שיר ממש יפה, הוא ראפר, הוא עושה ראפ מדהים, איך לא הכרתי אותו עד היום? הוא כבר שנתיים ראפר מפורסם והיום פעם ראשונה שמעתי שיר שלו, רוצה לשמוע?״ הוסוק שאל וג׳ימין הנהן, הוא הראה לו את הקליפ וברגע שהראו את הראפר הוא זיהה מי זה.
הוא המשיך לצפות בקליפ וניסה לא להתחיל לבכות מול חברו, הוא הצליח יותר ממנו, בזמן שג׳ימין היה בבית חולים יונגי התפרסם והפך לראפר מפורסם. הקליפ נגמר, ג׳ימין התגעגע אליו יותר מתמיד, הוא השתנה, הוא נהיה יותר יפה, יותר מוכשר, שוב פעם יפה. ״מה האינסטגרם שלו?״ ג׳ימין שאל וחברו אמר לו, שניהם הלכו לביתם, ג׳ימין התיישב על מיטתו והסתכל על כל התמונות של יונגי, בכה וכל מה שרצה זה לחבק אותו.
הוא רצה לבנות כיראוגרפיות לשירים שלו, הוא אהב את הקול שלו, את השירים, את סגנון הכתיבה, הלחן, הכל היה כל כך מושלם. הוא בנה כיראוגרפיות לשני שירים שלו כל הלילה, זה היה לו קשה אבל הוא הצליח, הוא ישן ובצהריים הוא התקלח ובחר בגדים ללבוש כשיצלם את הסרטונים. כשבחר הוא לבש את הבגדים והפעיל את המצלמה ואת השיר והתחיל לרקוד. כשסיים העלה ליוטיוב ובהתחלה הוא התחרט, הוא עמד למחוק אבל אז הוא קיבל תגובה בפעם הראשונה, הוא קרא והתרגש, זה ריגש אותו שאהבו את הכיראוגרפיה שלו.
הוא היה באינסטגרם ולפתע קיבל הודעה. ׳אתה רוקד מושלם, זה הופך את השיר שלי ליותר יפה.׳ הוא דפק צרחה והתחיל לרעוד ולבכות, הוא לא ידע מה לעשות, יונגי שלח לו הודעה והוא מפחד, אם הוא יודע שזה הוא, זה יביך אותו. ׳תודה.׳ זה כל מה שג׳ימין היה מסוגל לכתוב.
