נק.מבט שחר:
שמעתי את השעון מעורר כמה וכמה פעמים
והשתדלתי להתעלם עד שאמא שלי נכנסה לחדר וביקשה שאתעורר
אני שונא את הבוקר
אני שונא את הבית ספר שלי
צוות המורים שם פשוט נורא
והתלמידים עוד יותר
אני תלמיד כיתה י'ב
אני רוב הזמן שלי מדוכא כי ככה
כי אין למה להיות שמחים
קמתי צחצחתי שיניים החלפתי בגדים
לקחתי את הקפה שאמא הביאה לי
ויצאתי ברגל עשר דק הליכה אני והאוזניות לפני שאני מגיע לגיהנום
כשהגעתי זכרתי שיש לי ביולוגיה לקחתי מהלוקר
והמשכתי לכיתה
בהמשך הדרך ראיתי חבורה של ילדים שאני מכיר מתלחששים בינם לבין עצמם לא הצלחתי לזהות מי אלה ואז הבנתי שהם מהכיתה שלי
את אחד מהם לא הצלחתי לזהות הוא היה לא גבוה אבל לא נמוך רזה אבל לא מדיי עם שיער שחור ועיניים אפורות כחולות לא יודע מה קרה אבל המבטים שלנו הצטלבו הרגשתי מוזר אז
שמתי את כובע הגקט שלי על ראשי והמשכתי ללכת
נכנסתי לכיתה
אני יושב ליד יעל היא סוג של החברה היחידה שלי בבית ספר הזה כי אני יושב ליידה כבר חצי שנה ונראה לי שהיא מרחמת עליי
"בוקר טוב"
"בוקר, תגידי מה קורה בחוץ?"
"הגיע ילד חדש מצרפת, כולם בהתלהבות ממנו"
"אה"
המורה שלי יוסף נכנס לשיעור והתחיל את השיעור בהצגה של הילד החדש שהגיע מצרפת
"בוקר טוב ושלום לכולם אני שמח להציג את אליוט אקסל שהגיע מצרפת ישר לכיתתנו ויותר מזה למגמת ביולוגיה"
הוא היה נראה קצת נבוך ואמר בקול שקט "היי כולם ,שמח להיות כאן "
שומעים מבטא אבל לא ידעתי שהוא ידע עברית בכל מקרה ככה השיעור עבר עד הצלצול..
