"יפה שלי אני צריך עוד טובה ממך" הוא לחש לאוזניי בקול הצרוד שלו שאני כל כך אוהבת, אושרי, הוא הגבר של חיי, אני מעריצה אותו, אני מאוהבת בו מעל הראש.
הוא אחד שכל בחורה הייתה רוצה...
"עוד פעם? מה אתה צריך?" שאלתי עוצמת את עיניי בעונג שהוא מנשק את צווארי, אני כל כך אוהבת שהוא עושה את זה.
"בשעה עשר בלילה, יחכה לך מישהו, הוא ימסור לך את כל החומרים, רק תביאי לי אותם, חיים שלי" הוא אמר לחש לאוזני שוב, גורם לגופי להצתמרר.
"אושרי... אתה יודע שאני לא רוצה, אני מפחדת להסתבך, ולמה בכלל אתה ממשיך להתעסק בדברים האלו?" שאלתי בשקט, אושרי מאז ומתמיד היה מעורב במכירות סמים, ושודים, ואפילו פעם אחת פצע מישהו למוות. אל תשאלו אותי למה אני נשארת איתו... אני אוהבת אותו כל כך! למרות התקפי העצבים המפחידים שלו, בידיוק כמו... עכשיו...
"אני לא שאלתי, קבעתי! את תלכי ותביאי לי את החומרים בעשר! הבנת?!" הוא צעק והעיף אותי מגופו למיטה. בלעתי את רוקי, מהנהנת בלי ברירה... אני לא רוצה את זה, אבל אני מפחדת לאבד אותו.
שאני נזכרת בו, אני רוצה להקיא, ואולי גם לבכות. הכל בגללו, הוא ניצל אותי... ואני כמו מטומטמת עדיין מרגישה משהו כלפיו, ומקווה שאולי יום אחד יבוא ויציל אותי.
אני נכנסת לכלא, בלי שום דרך לצאת.
ולאט לאט אני מבינה שזה מגיע לי, אני עשיתי את כל הדברים האלו.
למרות שהוא ניצל אותי, הייתה לי הברירה להסגיר אותו, או להתעקש, אך לא, לא עשיתי זאת.
אני עכשיו יושבת בניידת המשטרה, עם אזיקים על ידיי, ושוטר שיושב צמוד אליי עם אקדח בידו.
אני מרגישה הפושעת הכי גדולה בעולם. אני רוצה להגיד משהו, אך מפחדת לפתוח את הפה.
הניידת עצרה, הם הוציאו אותי מהניידת ונשכתי את שפתיי שממולי נגלה הכלא המוכר במדינה.
מסופר שהתנאים פה בכלל לא טובים, וככה גם ההתנהגות...
השוטר שאחז בי דחף אותי קדימה.
בשער הכניסה נגלו אלינו שלושה סוהרים, אחד היה מבוגר, הוא היה נמוך ומזוקן, השני היה דיי צעיר, היה לו זיפים וקרחת, אני בחיים לא הבנתי את הדילוב של זה... הוא היה גבוהה אך גופו היה נטול שרירים.
השלישי היה... הרבה יותר טוב מהם, היה לו שיער חום יפה, עיניים ירוכות, גבוהה ודיי שרירי.
"נופר רחמים, ברוכה הבאה לבית הסוהר פורנסון (מומצא- הערת הכותבת)
אני מנהלת בית הסוהר, את עכשיו תלכי ביחד איתנו" היא אמרה, הנהנתי, נושכת את שפתי ומשפילה את מבטי.
אני מרגישה בושה, ופחד.
הסוהר המבוגר אחד בידיי והוביל אותי ביחד עם השניים האחרים לכניסת הכלא. נכנסתי, וראית עוד טור שלם ממולי, של נשים אשר לא לובשות את בגדיי הכלא, והבנתי שגם הן הגיעו עכשיו. היה עוד קומה למעלה, כאשר היה אפשר לראות אותה. הרמתי את מבטי, מצתמררת מכל המבטים של האסירות שכבר פה. הם הסתכלו על כולנו בגועל, וגם צעקו כל מיני דברים כמו 'תהנו בגיהנום הזה!' או 'חדשות מסריחות!'
אני לא שייכת לפה...
YOU ARE READING
A victim of love
Action"נופר רחמים, את נידונה לשבע שנות מאסר" "זאת לא אשמתי!" "ברשותך, השוטרים יקחו אותך ברגע זה" "לא! לא!" נופר רחמים, בת 22, עוד קורבן לניצול, ניצול באהבה. לפחות היא חשבה שזאת אהבה, אבל הוא רק השתמש בה, היא הייתה עיוורת, הייתה מאוהבת מעל כל הראש. אך בר...
