עוד לפני שעברנו בדלת הכניסה לביתה של ליה, שמעתי נביחות רמות שגרמו לי לעצור במקומי בחשש. "יש לך כלב?" שאלתי בפחד קל. אני אומנם מחבבת בעלי חיים מאוד, אך הפחד שטבוע בי מילדות לא נתן לי להיפתח בפני כלבים. במיוחד הגדולים שבהם. "כן. כלבה. אבל אין לך מה לפחד, היא ממש חברותית!" הרגיעה אותי ליה בחיוך. כמובן שרציתי להאמין לה, אך הפחד אצלי הוא בלתי נשלט.
מיד כאשר הדלת נפתחה, טווח ראייתי נחסם על ידי כלבת זאב גדולה מאוד, בצבעי חום-בהיר ולבן, שניסתה בהתלהבות עצומה לקפוץ על סימה ועליי, תוך השמעת נביחות קולניות. "קחי אותה!" פלטתי בבהלה, והתחבאתי אינסטנקטיבית מאחורי סימה שלא פחדה כלל מהכלבה ואף רכנה ללטף אותה בחיבה.
"חוּמה!" צעקה ליה והוסיפה כמה מילים ברוסית שלא הבנתי, תפסה בה והכניסה אותה בכוח לביתה. לאחר כמה רגעים היא חזרה, ואמרה מתנשפת: "זהו. נעלתי אותה באחד החדרים. תיכנסו."
סימה ואני נכנסנו פנימה, מביטות סביבנו. גופי חש מיד בקרירותו של המזגן הפועל במלוא עוצמתו. ביתה של ליה מצא חן בעיניי מאוד. כל דבר היה מסודר, ומונח במקומו ממורק ומצוחצח. ידעתי כמובן למה. רוסים הם אנשים מסודרים מאוד, אפילו מסודרים מדי, וחייבים שהכל יהיה נקי ומבריק בביתם.
כשעברנו על פני הסלון שהייתה מונחת בו טלויזיה ענקית, ונברשת גדולה ונוצצת הייתה תלויה מהתקרה, נעצרתי בתדהמה. חתול מדהים ביופיו רבץ על הריצפה, פרוותו האפורה והמלאה נעה קלות ממשבי הרוח שיצאו מהמזגן שבסלון, ועיניו - הו, אלו עיניים מדהימות! - שהיו בצבע צהוב כשמש נצצו והבהיקו כשהוא הפנה אותן לעברנו.
"איזה מתוק!!!" פרצתי לסלון בהתלהבות ורצתי לעבר החתול היפה. הוא נבהל מיד, קם על רגליו, רץ והתחבא מאחורי הטלויזיה שגבה היה מופנה לעבר קיר הסלון. "לא! בוא הנה! פססס..." ניגשתי לטלויזיה, ומתחתי את ידי עד כמה שיכולתי בנסיון להגיע אליו. "לא! תיזהרי! היא עלולה ליפול!" קראה לעברי ליה, אך היה מאוחר מדי. במאמציי להגיע אל החתול, ידי דחפה בטעות את הטלויזיה - וזו נפלה על הריצפה ברעש גדול.
החתול המבוהל ניצל את המהומה, וברח מהחדר בחיפזון. סימה, ליה ואני נשארנו לעמוד מול הטלויזיה, שנחתכה לחצי מעוצמת הנפילה, ובהינו בה משותקות מהלם. "ליה!!!" שמענו גבר צורח בכעס מאחד המקומות בבית לאחר שניות ספורות. ניחשתי שזהו אביה של ליה. "לכו לחדר שלי בינתיים," לחשה לעברנו ליה בבהילות מסוימת, ואני, שיצאתי סוף כל סוף מההלם, פרצתי בצחוק מתגלגל בעודי פונה בזריזות יחד עם סימה לעבר חדרה. לא יכולתי להתאפק יותר. הטלויזיה נפלה ונחתכה לחצי! ועכשיו אבא של ליה צועק עליה ברוסית! זה היה נראה לי מצחיק כל כך, עד שכמעט נחנקתי. שמעתי את ליה מרחוק מתווכחת עם אבא שלה ברוסית, ואותו עונה לה חזרה בצעקות, דבר שהצחיק אותי אף יותר. השפה הזו תמיד נשמעה מצחיקה לאוזניי. סימה, שראתה אותי צוחקת, לא התאפקה וצחקה גם היא.
