מחשבות..

חלקים שבורים ובודדים

אני כבר מתה
מתה מבפנים
אני לא קיימת כבר
נפשית.
הלוואי שפיזית.
כל פעם משהו בא ופוגע בי
כל פעם דבר קטן
שוב ושוב
בלי להפסיק
זה קשה להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן
כשמכל כיוון משהו אחר קורס
קורס ולא חוזר
כשאני מאבדת את האמון בכולם
אני כבר לא יודעת על מי לסמוך..
נשאר ממני כבר חלקים בודדים
חלקים שבורים וקטנים
חלקים שלא בטוח אפשר להחזיר
אני נחנקת
נחנקת ונחנקת
לאף אחד לא באמת אכפת
אני אומרת שלא טוב לי
ומתעלמים
שמים אותי שוב במקום הזה
שוב במקום שלא טוב לי.
כי לאף אחד בסופו של דבר לא אכפת
כי כולם בסוף נוטשים אותי
כולם בסוף בוגדים בי
אני נראית מבחוץ כל כך מאושרת
אבל אל תטעו
כי האנשים שנראים הכי שמחים.
הכי עצובים.
וזה חבל שזה ככה.
תסתכלו על האחרים.
תבדקו אם הם צריכים משהו
מישהו
כי אתם לא תמיד שמים לב
ואם אתם מתלבטים
אז אל
פשוט תבדקו
ותהיו שם בשבילם
כי הם יעריכו את זה, אולי באותו רגע הם יאמרו שהם בסדר
אבל הם יודעים עמוק בלב שהם לא
אז תסתכלו על העיניים
על הפנים
תסתכלו על ההתנהגות שלהם
וככה תדעו.