מיועדת

•פרק 1•

"ליז בת 19, יש לי אחות גדולה בת 25, יש לי חבר כבר שנתיים, אני בשנת א' לומדת רפואה וכימיה"
"תודה לך ליז, ועכשיו תור הבא"....
כן השיעור הראשון במקצוע הכי לא משמעותי. חינוך.
הוו לרגע שכחתי. שמי ליז וכפי שאמרתי אני בת 19 תפוסה לבן זוג מדהים כבר שנתיים. לומדת רפואה וכימיה. 45 דקות המיותרות ביותר בחיי עברו ובכך יצאתי מהשיעור פונה לכיתות של כריס.
כריס ואני לא מיועדים. אני יודעת כי כשנפגשנו לא היה לנו את המבט והניצוץ המסנוור לפי מה שכולן אומרות. טוב לא כל הבנות רק חלק.
החלטתי שאצא עם כריס שנתיים ועם עד אז לא אפגוש את המיועד שלי לא אחכה ואשכב איתו. תמיד חייתי בסרט הזה שאני רוצה להיות שמורה למיועד שלי אבל בגלל שכולן מצאו את המיועד בגיל יחסית צעיר בשבילי החלטתי שאין למה לחכות לדבר שלא יגיע.
כשפתחתי את דלת הכיתה לא ראיתי אותו אז פניתי לחצר מוציאה סיגריה אחת ושואפת את הרעל לראותיי. כן,כן,כן. לומדת רפואה ומעשנת. זדיינו!
כשהגעתי לחצר ראיתי אותו נשאר על הקיר עם סיגריה בפיו. נשכתי את שפתי שראיתי אותו כך. הוא סקסי אי היה אפשר להסתיר ובאמת לא ידעתי איך הוא נשאר למרות הדרישות שלי.
התקדמתי אליו וכבר שהייתי בשדה ריאתו הוא הביט בי, מחייך.
הוא זרק את הסיגריה על הרצפה מועך אותה עם נעלו ומושך אותי אליו ומנשק אותי. נישקתי אותו חזרה והוא הצמיד אותי אליו. לכריס לפעמים לא היה טקט הוא היה מסוגל להשכיב אותי בכל מקום עם רק הייתי אומרת כן. הוא לא התבייש לעומתי. חייכתי בנשיקה מעירה לו על כך שיש גבול ויש מקום וזמן. הוא לא נאנח אך היה אפשר לראות את התסכול בעיניו ואת הרצון לעוד. הוא שיחרר ולקח את הסיגריה שהצמדתי לשפתיי שואף ממנו שחטה.
"איך היה?" שאל בעדינות
"בסדר" עניתי
"ולך?" שאלתי
"בסדר" השיב
היה אז רק בוקר ושנינו ידענו שאין הרבה דיבורים בשעה הזאת ואין חפירות.
שהיה צלצול והתקדמתי לשיעור כריס נישק אותי שנית חופן את פניי בזרועותיו ומנשק לבסוף קלות למצחי.
"ביי" אמר וכאות להתראות נתנתי לו נשיקה יבשה על השפתיים.
צעדתי אל הכיתה שאני שומעת בכל המסדרון על רועי אלוני שמגיע וכמה כבר הוא שכב עם חצי בנות מפה.
שלא לדבר על מורות הצעירות כאן.
השיעור התחיל והאמת שלא היה לי כוח ללמוד היום. זה הטיש אותי להנות כל החופש ופתאום לחזור ללמוד. לקחתי את העט לי והתחלתי לצייר. שראיתי מה ציירתי דאגתי מהר לקרוע ולזרוק את החתיכות לפח.
ציירתי זאב. כן לא למות. אז מה הביג דיל?
בעיקרון זה אני. אני הופכת לזאבה בירח מלא בפועל יש לי שליטה על זה אך שירח מלא אין לי כל כך. עם אני לא הופכת לזאבה אני אלימה ופסיכופטית בפועל .
רוב האוניברסיטה ,תיכון ,בית ספר,גיהנום, איך שלא נקרא למקום הזה, זאבים.כך שזה לא בעייתי בימי ירח מלא אין לימודים כך שתמיד אפשר לצאת וללכת למקום בו לא אפגע במישהו או יותר נכון שאחרים לא יראו אותי וינסו להרוג אותי.
הבית ספר מחולק לקבוצות ובראשם האלפא.זה חמוד והכל שיש פה המון זאבי אלפא אבל לא לכולם יש אותו רמת כוח. ככל שהלהקה שלך רחבה כך לאלפא יש יותר כוח. והאלפא הכי חזק שיש כרגע הוא רועי אלוני. בחור בן 21 בחור חתיך באו לא נשקר, חצוף ואגואיסט. הוא זוכה לכינוי הבוס כי הוא תמיד שלט על כולם ותמיד כולם צייטו לו. הוא סציונר לא קטן והאמת שגם לא בינוני. בקיצור badboy וכאב ראש מוחלט.

החלטתי להבריז משאר השיעורים מרוב אי יכולת לשבת שם ורק לצייר. יצאתי כדי להיות בחוץ וראיתי את כריס. דרך אגב כריס הוא אלפא אבל לא הכי חזק באוניברסיטה הזאת. חיבקתי את כריס והוא אותי. כשחבריו עפו מהאזור, פניתי לכריס ודיברתי, מחליטה לשתף אותו בהחלטתי.
"כריס" נשכבתי עליו אך שמי נשמע רציני.
"אממ...?" שאל מביט בי
"אני החלטתי משהו" אמרתי וגיחחתי בגרוני, לא ממש דיברנו על זה כל כך. זה היה הוא שפתח את השיחה לפני שנה ונסגר בשלילה מיידית שלי. בתגובה הוא הרים גבה ונאנחתי.
"החלטתי שאני רוצה לנסות" אמרתי והוא הביט בי מקים אותי.
"בטוחה?" שאל
"כן, נוו. כבר עברו שנתיים ואני לא פגשתי את המיועד שלי. אז עם אני לא אפגוש לפחות אני יחייה עם מי שכן אני אוהבת" אמרתי מחייכת והוא לא התייחס לכל המשפט, משך אותי לחיבוק אוהב.
"מתי את רוצה לעשות את זה?" שאל
"ת'אמת מחר," אמרתי והוא הרים גבה ומבט של כל כך מהר.
"זה יום השנתיים שלנו ורציתי שהוא יהיה יותר משמעותי בשבילי" אמרתי והוא הנהן.
"אין בעיה נסיכתי." אמר והחזיר אותי לנוח על רגליו.
שאר היום עבר לאט , מאוד לאט .
אני לא יודעת עם הייתי לחוצה למחר או שפשוט שיעמם לי.
שהלכתי לכיוון הכיתה ונכנסתי אליה ויצאתי ממנה לאחר שעתיים. ולאחר הפסקת אוכל בחיפושים אחרי כריס התייאשתי ונשארתי בכיתה.
בסוף היום יצאתי לבחוץ לעשן סיגריה. לא הבנתי לאן כריס נעלם היום. דווקא היום. ביום שהוא כל כך רצה. ביום השנתיים שלנו. ביום שנשכב. נשמתי עמוק והכרחתי את עצמי להאמין שהוא בטח נרדם או משהו.
ולפתע זר פרחים נמצא מול עיניי וחפיסת שוקולדים.
"יום שנתיים שמח" קולו של כריס נשמע וחיבקו מאחורי הורגש .
הסתובבתי אליו ונישקתי אותו.
"חשבתי שנעלמת כבר" אמרתי הוא חייך מצמיד אותי אליו כשהוא קובר את ראשו בצווארי ולוחש לי.
"נראה לך שהייתי מפספס כזאת הזדמנות" נתנתי לו מכה וצחקנו.
הערב הגיע שאני וכריס יושבים עם החברה במחששה.
וקולות קריאה נשמעים.
"רועי,רועי,רועי,רועי...."
"בטח הבנות השרוטות האלו חושבות שהן היו שלו, אף אחת לא מבינה שהוא סתם דפוק שמזיין וזורק ואף אחת לא תהיה לו מיועדת" אמר אחד החברים של כריס.
"לכל אחד יש מיועד" אמרתי לא מבינה אותו.
"תראי אותו, לו מיועדת" אמר, מביטה בכמות הבנות שסביב השערים.
השעה הייתה מאוחרת וכריס רצה ללכת לחדרו.
הסכמתי וכשבדיוק שבאנו לצאת נער גבוה וחתיך נכנס למחששה.
לא אחר מרועי אלוני.
"אחי אתה מפריע לעבור" אמר כריס.
אני שהתעסקתי עם לסדר את תיקי לא הבטתי ברועי.
"תודה" מלמל כריס.
"מה אתה ממהר לזיין אותה, היא כבר הסכימה" קרא חברו הטוב. באותו הרגע לקחתי את התיק ונתנתי לו מכה איתו. חייכתי בגאווה שכאב לו ועשיתי צעד לכריס.
"מגיע לך יא זבל" אמר כריס מצמיד אותי אליו ומתקדם ליציע. "נפל לך" קול נשמע וברגע שהסתובבתי ומבטי הצטלב עם רועי אלוני. ניצוץ מסנוור האיר ובאותו הרגע קפאתי.
אני לא הייתי היחידה שיכלה להבחין במקרה המוזר.
לקחתי את האודם מידיו ומלמלתי תודה.
"בואי!" אמר כריס משך אותי אליו ומוציא אותנו מהמחששה.ראשי מסתובב שוב למחששה רואה את רועי יוצא מסתכל לאן אנחנו הולכים.
לא הייתי יכולה לחכות יום אחד ליז. מיהרתי לשכב עם כריס ועכשיו הגיע המיועד שלך. ולא סתם מיועד.
רועי אלוני

.......................................

פרק 1 לספר.
אני מנסה לבדוק האם הספר יצליח.
תעשו הצבעות ותגובות.
אני רוצה לדעת האם הפרק טוב.