אתה הכוכב הנוצץ שלי/גמור

^הקדמה^

אני מסתובבת סביב הפנימיה החשוכה שבין האורות מרחוק אני רואה מישהו יושב על הספסל ובוכה אני מחליטה ללכת לבדוק מי זה ,"הכל בסדר?" שאלתי תאיש שבכה
"מה יש לך?" שאלתי, כאשר האיש הרים את עיניו שבהו ברצפה אך מהר מאוד הסתכלו עלי במבט שבור קלטתי את המנהל זאין.
"זאי..המנהל מה קרה" אמרתי מהר מחליפה למנהל בכל זאת אנחנו בפנימיה ואיזה ילד יכול לשמוע אותנו.
"קים בבקשה לכי" ענה והשפיל את פניו הקשוחות.
הסתכלתי עליו וכאב לי לראות אותו במצב הזה בחיים לא ראיתי אותו בוכה!.
עכשיו אני מכירה את זאין מאליק האמיתי ולא את זאין מאליק המגעיל והאכזרי...
"זאין" מלמלתי מושיטה את ידי בשיא האומץ לפניו
"אני אמרתי לך ללכת!" צעק ויכולתי לראות שהוא נרתע מכף ידי,קפצתי במקומי מחזירה את ידי מהר אלי הסתכלתי שאין בטעות ילדים שראו אותנו.
אחרי כמה שניות הבנתי מה עשיתי!
פשוט ברחתי.
עליתי בין המדרגות הנקיות עד שהגעתי לחדרי  פתחתי את הדלת מהמפתח שהיה מוסתר בעציץ.
טרקתי את דלת החדר ונפלתי למטתי,
המחשבות עלו ישר לראשי
למה זאין בכה?
למה נגעתי בו?מה חשבתי לעצמי?!
ולמה הוא נרתע ממני ישר?
התחלתי לדמיין כל מחשבה על מה שקרה.
המחשבות כמעט פיצצו לי את המוח,
לקחתי תצמי בידיים
קמתי על רגליי דוחקת את המחשבות הללו לצד
מתקדמת לעבר חדר האמבטיה אולי זה מה שיגרום לי קצת להרגיש טוב
הורדתי את בגדי ושמתי בסל הכביסה שיש בחדרי
פתחתי את הברז מתכוונת להכנס וכך עשיתי,
סערת רגשות מציפה אותי כאשר המים הקרים פוגעים בגופי ומהר מאוד הופכים לחמים
***
יצאתי מהמקלחת שמגבת סרוכה על גופי,
הוצאתי פיגמה מהארון הקטן והסדוק
והתחלתי להתלבש.
חמש דקות עברו להן די מהר וכרגע אני מברישה את שערי במסרק של ג'סיקה מנסה שלא להעיר אותה משינתה
"מי מתקלח בשעות כאלה" פתאום שמעתי את קולה של ג'ס מגלה אותה מתחת לשמיכה,גסיקה השותפה שלי לחדר (בטח נכנסה בזמן שהתקלחתי)
"כן לא הרגשתי כל כך טוב"אמרתי משקרת מתקדמת לעבר המיטה אחרי שקלעתי לשערי הקצר צמה.
נכנסתי לתוך הפוח מתחממת מתחת
" לילה טוב תות" איחלה לי גסיקה(אנחנו קוראות אחת לשניה בכינויים) והסתובבה שגבה אליי וכן שוב המחשבות מציפות אותי!

הקדמה...חכו להמשך.