אתה הכוכב הנוצץ שלי/גמור

פרק 14

נקודת מבט קים
"המזוודות שימו בבגאז של האוטובוס,אני לא רוצה לשמוע ריבים ולא בלאגן" אמר המנהל,
השעה 7:01 אנחנו מעמיסים על האוטובוס תמזוודות.
"נו בואי כבר שעה לוקח לשים מזוודה" התלוננה ג'סיקה,
"פה את יושבת" החליטה רומי,שעליתי לאוטובוס,
"אני רוצה פה" אמרתי יושבת ליד כריס,רומי וג'ס החמיצו פנים,וישבו ביחד.
"בחזור את איתנו!" קבעה והנהנתי
"היי טלטל" כינתי אותו בכינוי שעלה למוחי, לא אשמתי שיש לו שיער מטולטל.
"כמה זמן לא דיברנו הא?" שאל האמת שלא יצא לנו גם לשבת אחד אם השניה ולדבר.
כריס ואני, שאנחנו לא מדברים כמה ימים עם אחד אם השניה, לוקח לנו כמה ימים לשבת לדבר, ולהשלים פערים.
"נו מה מצבך" שאלתי מוציאה לי חטיף מהתיק,
"שבע פאקינג בבוקר ואת אוכלת חטיף" אמר מצחקק.
"כן בקטנה" אמרתי והוא גיכח,
"סתכלי לפה" אמר וראיתי שהוא רוצה לעלות לסטורי שלו,תמונה איתי.
"באלי אם אפקט" אמרתי מעבירה את ידי על מסך הטלפון שלו,
"סתמי את הכי יפה בטבעי"אמר גורם לי לצחקק
"שלושה ימים לא דיברנו וכבר נהיית מחמיאן כזה" אמרתי שמה לב שהוצאתי ממנו חיוך,
הצטלמתי איתו ג'ס ורומי הצטרפו לתמונה שנייה.
עברו כבר עשרים דקות בהם כל אחד כמט צועק תנשמה שלו ומנסה לשיר, אם בוקסא מרגישה כאילו חזרתי ליסודי.

"שימי עליי" אמר כריס כשראה אותי עייפה, וסימן לי אם היד לכתפו.
"תודה" הודתי לו,הנחתי את ראשי על כתפו,הרחבה.
"אם אני עדיין ישנה תעיר אותי כשנגיע" אמרתי מוציאה תאוזניות שלי מחברת לטלפון ושמה שירים,מעדיפה לשמוע שירים מאשר צעקות של בהמות.
כמה דקות עברו והרגשתי שעייני נעצמות, איך אני עייפה אני לא יודעת כמעט כל הזמן אני ישנה.

נקודת מבט כריס
הסתכלתי על החלון בזמן שקים שמה את ראשה על כתפיי,
לקחתי תאייפון שהיה בכיסי בזהירות מנסה שלא להעיר אותה,
נכנסתי למשחק שהתמכרתי אליו ב24 השעות האחרונות.
"קבל את זה" לחשתי לשחקן ששיחק איתי מהטלפון,
פתאום קיבלתי הודעה....
ממספר לא מזוהה??
"תזהר לגעת בה"? וואט דהה פאק היא כמו אחות בשבילי מי המפגר שיכתוב את זה,
"הי ג'ס" לחשתי לה היא הורידה את האוזנייה שהייתה נעוצה באוזנה, והתקדמה אליי,
"תראי"לחשתי לה ונתתי לה תטלפון שלי מראה לה תהודעה.
"ממזר"מלמלה וגרמה לי להוציא גיחוך,
"אני נותן לך לראות את זה כי אני יודע שאת מכירה יותר את קים ואת יותר מחברה בשבילה"אמרתי מסתכל לעברה של קים,
"כאילו ברור שאני יותר מחברה בשבילה סתום לא ידעת" אמרה בקול של פרחה,משחקת בשיער
"מפגרת" מלמלתי לוקח את הטלפון שלי מידיה
והיא הולכת למושב שלה.
השעה 10:13 הייתי בטלפון,כמעט כל הנסיעה, ולפעמים עצרתי והסתכלתי בחלון לא שיש משהו לעשות, קים עדיין ישנה כמו חזירה קטנה,
הוצאתי לי חטיף פתחתי תאריזה בעדינות
אוכל ונהנה מהחטיף.
"אנחנו מגיעים עוד חמש דקות" פתאום אמרו ברמקול של האוטובוס מקפיצים לי את הלב,
"כוס אמא שלהם"מלמלתי בשקט מרוב שנבהלתי כמעט וכל החטיף נשפך עלי מפגרים,
אני יכול להישבע שעוד כמה נערים פה נבהלו.
אחרי כמה דקות
הגענו למקום,הנהג עצר את האוטובוס
"קים קומי"אמרתי מנער אותה,ולאחר כמה נדנודים היא התעוררה,
"בסדר קמתי" מלמלה וקמה ממקומה.
ירדנו מהאוטובוס הלכתי לכיוון המזוודות מוציא, את שלי ושל קים,היא נראתה כאילו היא מתה, בקושי ירדה מהאוטובוס.
"תתעורריייי חייים הגענו יאללאלאהה"צעקה רומי וכולם התסכלו עליה.
אין לתאר,
"מה ישש לך את מפגרת סתמי" אמרה קים ואכזבה אותה הרגה אותי מצחוק,
"את צריכה להנות אנחנו הולכים להנותתת" אמרה, ושאר החבורה לקחו את המזוודות שלהם.
"תקשיבו אלי חברים, לכל זוג יש חדר אחד,
אז תתחלקו לזוגות, אל תדאגו יש מיטות נפרדות, למי שזה בעיה לו. בעשר בבוקר יש ארוחת בוקר ובכללי יש לכם אוכל בחדר, וסופרמרקט למטה, כך שאם אתם קונים אוכל תוכלו לאכול את זה בחדר שלכם,אני מזכיר שאנחנו מסיימים להיות במחנה הזה, להשאיר הכל נקי אני יעשה סיור כמו לילדים בני 11 תכבדו,תשמרו על המקום כי זה הולך להיות שלכם לשלושה ימים"אמר המנהל זאין וכולם צעקו בשמחה.
"ואם קורה לכם משהו תפנו אליי או למורה תבואו תקחו מפתחות לחדרים שלכם וזהו תהנו!" סיים תנאום וכולם מחאו כפיים,
התחלקנו לזוגות אני אם ערן,קים אם ג'ס זה די ידוע, רומי אם ליאנה, חברה שהיכרה לפני כמה שבועות.
לקחתי את המזוודה,לוקח מהמנהל את מפתח החדר שלי ומתקדם אם ערן לחדר.