Soulmate

פרק 1

אני לא רגילה לחיים בעיר הגדולה, יותר מידי רעשים, יותר מידי אנשים, אני אוהבת את השקט שלי. אבל החיים לפעמים זה לא מה שאנחנו חולמים עליהם.
יצאתי מהבית שלי לעבר העבודה החדשה שלי, חברה טובה שלי, עינב, סידרה לי אותה. זה איזה בר במרכז העיר. יש לי נסיון טוב במלצרות אחרי כל העבודות שעברתי ולא יזיק לי לברמן. לשמוע סיפורים מאנשים נותן לי לפעמים דחיפה חזקה לקרקע שנקראת החיים.
אני לא קיטישית ואני לא דיכאונית, אני פשוט לא מצליחה למצוא את עצמי ואת מי שאני. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה מה לתת אבל אני לא מצליחה להוציא את זה.
מונית עוד שניה דרסה אותי, ״לעזעזל״ לחשתי לעצמי, ״נהג מפגר״. 
אני חייבת להפסיק לחלום.
אחרי הליכה של בערך רבע שעה הגעתי למקום. התבוננתי מבחוץ.
נאנחתי, ״זה הולך להיות כיף״ ונכנסתי למקום.
המקום היה מעניין, זה היה מין מועדון יוקרתי, השטח היה גדול ורחב, הבר היה בגוונים של זהב שחור וירוק בקבוק. הכיסאות היו בגווני חום עדינים והשולחנות היו מזכוכית שקופה. הקירות היו בצבע כחול ככה עמוק שנתן אווירה רצינית ומלחיצה קצת. מהקירות יצאו שנדלירים גדולים שהוסיפו לכל אווירת היוקרה של המועדון. מצד החדר ממש מול הבר היו מדרגות שמובילות למרפסת שמשקיפה על רוב המועדון. האמת, התרשמתי מהאיכות של המקום.
חיפשתי מישהו שהיה יכול להיראות לי כמו האחראי, ניגשתי לבר ששם היה עובד, חמוד דרך אגב.
״היי, הגעתי בשביל ראיון עבודה. אתה יכול להפנות
אותי לאחראי פה?״ שאלתי את העובד החמוד. היו לו עיניים בצבע ירוק עדיין ושיער ברונטי קצוץ. הגוף שלו היה לא רע, ראו שהוא עובד עליו. הוא הסתכל עלי לרגע, העביר את מבטו על מה שיכל לראות מהבר וחייך. ״כמובן יפייפה, המנהל נמצא מאחור״ הוא הצביע על הדלת שהייתה ליד הבר מאחוריו וחזר לנקות את הכוס שהיה עסוק בה.
״תודה״ עניתי לו והלכתי מהר אל הדלת. נכנסתי למין מסדרון. מולי היה חדר שהיה כתוב הנהלה והתחלתי ללכת לשם. בדרך ראיתי חדר עם כל האספקה של המועדון. הגעתי לחדר ודפקתי על הדלת.
התחלתי קצת להיכנס ללחץ, כל המקום הזה היה די מלחיץ.
״כן?״ שמעתי צעקה מהחדר.
פתחתי את הדלת ומבטו הופנה אלי. בכיסא ישב איש שנראה לקראת שנות השישים שלו. השיער שלו היה שחור עם קצת גוונים אפורים.
הוא חייך אלי, ״בואי תיכנסי, את בוודאי אוליביה״ הוא אמר לי.
הקמטים שלו בלטו כשהוא חייך. החיוך שלו הרגיע אותי.
״אתה יכול לקרוא לי ליב״ עניתי לו והתיישבתי בכיסא מולו.
״שלום ליב״, הוא הושיט את ידו ולחצתי לה, ״קוראים לי בן ואני המנהל של המועדון הנחמד שלי״ הוא חייך. חייכתי בחזרה. קיריפי.
״הבנתי שאת חברה של עינב, לקוחה נורא אהובה אצלנו, איך את מכירה אותה?״ שאל.
״למדנו יחד התיכון, נשארנו חברות טובות מאז.״ עניתי לו.
״או כמה נחמד״, הוא השיב, ״אז הבנתי שיש לך ניסיון במלצרות ולהיות מאחורי הבר אני צודק?״
״צודק בהחלט״ חייכתי אליו.
״מצוין, אני סומך על עינב ועם הנסיון שלך, מתי תוכלי להתחיל לעבוד?״. הסתכלתי עליו מופתעת.
״כבר להתחיל?״ האמת שציפיתי שהקבלה שלי לפה תהיה יותר לאט.
״כן, כבר, או שאת מעדיפה שלא?״ הוא אמר לי והסתכל עלי.
״לא לא אני אשמח להתחיל, פשוט לא חשבתי שזה יהיה כל כך מהיר״.
״יופי, אז אני צריך שתמלאי לדף הזה את כל הפרטי חשבון שלך ופרטים אישים.״ הוא העביר לי דף לידיים והתבוננתי עליו.
״ואני אשמח אם תוכלי להתחיל מחר, זה יום שבת אבל מחר יהיה לנו ערב עמוס מאוד, אנשים חשובים מגיעים. עומר ידריך אותך עכשיו בכל מה שתצטרכי לדעת לגבי המועדון שלנו״ הוא קם מהכיסא שלו וליווה אותי אל הבר ששם הבחור החמוד, עומר, עבד.
״עומר״, בן קרא לו והוא במהירות הגיע אלינו, ״אני רוצה שתכיר את אוליביה, אני צריך שתסביר לה את כל מה שהיא צריכה לדעת פה, ברור?״
״ברור בוס אל תדאג״, הוא חייך אלי, ״אני אדאג לה״.
״מצויין אז אני אחזור לחדר, כל בעיה שאת צריכה תפני אלי״ הוא אמר תפח לי על הכתף.
״תודה רבה בן, אתה אדיב מאוד״ הודתי לו הוא חייך והמשיך לחדרו.
הבחור החמוד הסתכל עלי והושיט את ידו. הסתכלתי עליה במבט ריק, לא הצלחתי לחשוב מרוב שהדברים קרו מהר.
״אל תדאגי אני לא נושך״ הוא הסתכל עלי בחיוך, מוציא אותי מהמחשבות.
ניערתי את הראש וצחקתי, ״מצטערת נעלמתי עם המחשבות״ השבתי ולחצתי את היד שלו. ״אני אוליביה אבל תקרא ליב״.
״ליב, שם מגניב״ הוא אמר
״אז ליב כבר עבדת במקום מסוג כזה?״ שאל עומר.
״כן האמת שכן, עבדתי במלצרות הרבה זמן ובבר אני יודעת גם קצת״.
״אז זה כבר טוב שיש לך ניסיון, אז תראי אין הרבה עוד מה ללמוד כאן״ עומר הסתובב לכיוון הבר והלכתי אחריו.
״כעיקרון זה בר יוקרתי, לרוב באים לכאן אנשים ידועים וחשובים, לפעמים זה בשביל עסקים ולפעמים לבילויים״. עוצר הסתובב אלי.
״אז העבודה שלנו זה בעצם להגיש משקאות לחייך ולהיות מנומסים.״
״או וואה, באים לפה ממש אנשים חשובים?״ שאלתי.
״כן אבל אל תדאגי, הלקוחות פה נחמדים, יש פה ושם פלוצים אבל מסתדרים איתם״, עומר השיב.
״אבל כמובן שבן גם דואג לעובדים שלו״ הוסיף, ״הוא אדם טוב והוא לא יתן לסתם אנשים להשפיל אותנו או לבזות אותנו״.
״או כמה נחמד מצידו״ אמרתי.
״אז ככה, זה הבר כמובן״ עמוק הצביע על הבר הגדול.
״ממול הבר יש את כל השולחנות, יש גם שולחנות עם ספות בצד שלרוב הולכים שם אנשי העסקים לדבר על הדברים שלהם״.
״ואם את רואה את המדרגות שם״ עומר הצביע על המדרגות שבצד המקום.
״כן אני רואה״ השבתי לו.
״אז זה מוביל למרפסת שם למעלה״ הצביע
״זה סוג של מקום וי איי פי, שם זה הזמנה מראש ובדרך כל אלה קבוצות גדולות של אנשים כי המרפסת שם די גדולה״.
״אםשר לעלות לשם?״ שאלתי
״כן בטח בואי״ הוא אמר והתחיל ללכת לכיוון.
עלינו למרפסת והיא הייתה די גדולה, המון ספות שאיתן אםשר להשקיף בקלות על המועדון והבר. הייתה שם מין במה ששם היה שולחן סנוקר ואיתו עוד כמה שולחנות ישיבה״.
״וואו זה מטורף״ אמרתי בהתלהבות.
״כן זה מקום מגניב, אבל כל הזמן צריך למלצר לשם אז זה כבר מתחיל להיות פחות כיף״ הוא ענה.
הסתובבתי אליו, ״אז כמה זמן אתה כבר עובד פה?״ שאלתי אותו.
״אני עובד בערך חצי שנה ועד עכשיו וואלה אין תלונות״ ענה.
ירדנו לקומה התחתונה ועומר הסביר לי עוד כמה דברים בבר ועל המקום. בנתיים נראה שהמקום טוב והבעלים נחמדים שזה עוד בונוס לעבודה הזאת.
״אז את יכולה להגיע מחר בערב?״ עומר שאל אותי.
״האמת שלא חשבתי שאני אתחיל כל כך מהר, אבל כן מחר אני פנויה לעבוד״ השבתי לו.
״כן עכשיו זו קצת תקופה לחוצה ואנחנו צריכים יוצר עובדים, אבל אל תדאגי את בידיים טובות״ עומר ענה לי וקרץ
צחקתי, ״אני בטוחה בזה״.

———-
אחרי שנפרדתי לשלום מעומר חזרתי הביתה, אומנם הבית קטן אבל אני מסתדרת איתו, אין לי צורך למשהו יותר גדול.
חזרתי הביתה ואכלתי ארוחת ערב התקלחתי ואחרי זה נכנסתי כבר למיטה, היום הזה כבר עייף אותי.
לפעמים זה פשוט קשה למצוא משהו שידרבן אותך בחיים האלה, ואני אחת כזאת שמזמן איבדה משהו כזה.
התחלות חדשות מביאה איתה דברים חדשים וטובים נכון?

נכון?