עברו כבר שלושה ימים מאז שאדריאן חטף אותי. חשבתי לעצמי כשנסענו בלימוזינה. אני צריכה להסתכל על היום הזה כאפשרות לבריחה. אני לא יכולה להשאר פה עוד.
״על מה את חושבת?״ שאל אותי, לרגע נלחצתי כי המחשבות האלו חייבות להשאר רק אצלי, אסור שיחשוד. אחרת עוד משהו מפחיד יקרה לי כשהוא קורא לזה ״עונש״..
״שום דבר, התגעגעתי לראות את העיר״ עניתי לו, מחייכת חיוך מאולץ.
״הגענו.״ אדריאן אמר והסתכל מבעד לחלון כולו נלהב. מה כל כך משמח אותו? איזה טיפוס מוזר.
כשיצאתי מהלימוזינה הופיעו שני שומרים שלא הורידו עין ממני ומאדריאן. מפל, את יכולה לשכח מלנסות לברוח, לפחות כרגע. אמרתי לעצמי וגלגלתי עיניים.
״בשביל מה כל השומרים?״ שאלתי אותו בלחישה באוזן, מפחדת שישמעו. ״כדי שלא תברחי״ קרץ לי. היה מובן לי שזה בשביל ההגנה גם.. אחרת הם לא היו שומרים עליו כשהוא הלך להביא משקאות.
המכירה הסתיימה, אדריאן היה נראה מאוד מרוצה, הוא דיבר עם הרבה מכרים. הנסיעה ארוכה ומעייפת כל כך. ״עוד כמה זמן מגיעים?״ שאלתי את אדריאן, ״שעה וקצת, עברנו כבר חצי.״ ענה וליטף את ראשי כאילו שאני ילדה קטנה.
אני חייבת לתכנן תוכנית בריחה, חשבתי לעצמי. החלטתי לגרום לאדריאן לסמוך עליי, להתקרב אליו וברגע שירפה מעט, אני אברח מכאן.
הנחתי את ראשי על הכתף של אדריאן ועצמתי עיניים. זאת התחלה טובה לגרום לו לסמוך עליי, חשבתי לעצמי כשלפתע התחלתי להרדם. הסתכלתי על אדריאן וראיתי שהוא משעין את ראשו אחורה ועוצם עיניים גם הוא אז הרשיתי לעצמי לנוח מעט.
התעוררתי כשהרגשתי את גופי זז הרבה, פקחתי עיניים וראיתי איך אדריאן סוחב אותי בידיו לכיוון החדר בבית, ״הגענו?״ שאלתי מבולבלת קצת. ״כן״ ענה לי ברכות, נכנס לחדר ושם אותי על המיטה. נשארתי בחדר לבד, חושבת מה עוד לעשות כדי להתקרב אליו.
אחרי כמעט שעה החלה סופה, גשמים חזקים וברקים השתוללו בעננים מעל ראשי. הרגשתי פאניקה עדינה מדגדגת לי בגרון. ירדתי מהר למטה לסלון, חושבת איזו אפשרות טובה זו להתקרב אל אדריאן.
YOU ARE READING
חטופה
Teen Fictionבחורה רגילה נחטפת על ידי אדם זר, בעל קשרים. בין לבין לנסיונות הבריחה של הבחורה היא מבינה שהחוטף, אדריאן, שולט בחייה ולבסוף... תתחילו לקרוא כדי לדעת :) הקריאה על אחריותכם. עבדתי הרבה על הסיפור הזה, תגיבו מה דעתכם.
