אמא שלי תמיד הייתה מתביישת בי בגלל המראה שלי היא תמיד הייתה אומרת לי את זה הייתי בוכה ולא מבינה איך מתביישים בי אולי אני בעצם הכבשה השחורה של המשפחה זאת שיוצאת דופן השמנה של המשפחה שכולם מתביישים בה אז אני שואלת למה למה דווקא אני נולדתי עם פגמים שדווקא אני זאת שלא אוהבים אותה בגלל שהיא שונה ורק בגלל מראה אנשים שופטים אותה רק בגלל שהיא שונה שהיא מדברת עליי היא אומרת איזה חיים יש לי עם חיים כאלה עדיף למות ששמעתי את זה הייתי בהלם כאילו איך אפשר להגיד דבר כזה על הבת שלך אולי זה שהיא מסתגרת בחדר כי זה שעובר עליה דברים וקשה לה כולם חושבים שהעולם הוא ורוד ונצנצים ממש לא החיים הם קשים ומייסרים והיא אפשר להתמודד כל הזמן לי קשה יש מצבים שאני אומרת לעצמי אולי אני לא צריכה להיות פה אולי העולם הזה לא בשבילי אולי מה שיש למעלה זה בשבילי כמעט הגעתי למצב להייתי מוכנה לעשות את זה אבל עצרתי ואמרתי אולי ננסה לתת עוד הזדמנות אחת שאלוהיםיעשה איזה נס שיהיה לי טוב אבל אני יודעת שברגע שאני יגיע לגיל חוקי אני יעזוב את הבית לצבא ולא ירצה להגיע לבית הזה בכלל כי הבית הזה זה מקום רע בשבילי אני רק מחכה לרגע הזה שאני יצא מהבית יכיר מישהו ואולי הוא יצליח לעזור לי להשכיח את הדברים האלה ואולי לידו אני לא יבכה כל לילה ולחזור הביתה ולדעת שלא יהיה שום יום שהוא יהיה טוב בשבילי אני רק מחכה שאלוהים יתן הזדמנות אמיתית בשבילי ואת הכוחות להתמודד עם זה כי אני יודעת שלא תמיד יהיו כוחות להתמודד עם זה אני מאחלת בריאות בשביל עם ישראל ושכולם יהיו חזקים ולא להגיב ליצר הרע
